22 ביולי, 2012

מסע

לאן מסתכלים א

כשאנחנו יוצאים מהבית לכיוון המכולת לאן מופנות פנינו?

לכוון המכולת כמובן. אם נסתכל לכוון הבית נצטרך ללכת אחורה, נמעד בדרך, נדרס בכביש, נתקל בעמוד חשמל. יש סיכוי גדול שלא נגיע.

לעומת זאת כשברצוננו לשנות הרגלים, זאת אומרת לצאת ממקום אחד ולהגיע למקום אחר, אנחנו כל הזמן מפנים את פנינו למקום ממנו אנחנו רוצים ללכת.

אנחנו מסתכלים על עצמינו בעיניים ביקורתיות: "אנחנו לא עושים מספיק", "אנחנו עצלנים", "אנחנו מפוזרים" –  כדי שנשנה ממנהגינו.

ומה קורה? במקום להסתכל על היעד, על המקום אליו אנחנו רוצים להגיע, אנחנו מפנים את פנינו לנקודת המוצא. כך גדלים הסיכויים שנמעד, שנדרס, שנתקל, ובסופו של דבר כבר לא נדע לאן אנחנו הולכים.

כשהיתי ילדה אבא שלי היה אומר לי: "או שתסתכלי לאן שאת הולכת או שתלכי לאן שאת מסתכלת".

לאן מסתכלים ב

את הנסיעה הראשונה שלי בתור נהגת עשיתי ביום חורף גשום וערפילי מקרית שמונה לקיבוץ יפתח שעל רכס הרי נפתלי. כשיצאתי בדרכי חזרה היה כבר לילה. ידעתי מאין אני באה ולאן אני הולכת, אבל בין נקודה א' לנקודה ב' שרר ערפל כבד. למי שלא מכיר  –  הדרך במורד הרי נפתלי צרה ופתלתלה. לא ראיתי כלום. נאלצתי לסמוך על התמרורים בצד הדרך שהורו לי את העיקול הבא.

כך החיים – גם כשאנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים, ואפילו בטוחים בדרך, לא תמיד אפשר לראות את הדרך כולה. לפעמים היא לוטה בערפל וצריך להסתמך על תמרורים שיורו לנו רק את הצעד הזעיר הבא.

אמון קוראים לזה?

או שמא אמונה?

שוב הדרך

סימנתי מטרה. לשם אני רוצה להגיע, מה אכפת לי כל מה שקורה בדרך. זה לא מעניין. אני רוצה להגיע.

אומרים: המטרה מקדשת את האמצעים.

להגיע למטרה זה כמו להגיע למצפן. הגעתי למצפן. הגעתי?

ברור שלא. המצפן הוא כלום – רק מצפן. כך המטרה – כשלעצמה כלום, רק מסמנת את הכיוון, מצפן.

שוב הדרך.

לאן מסתכלים ג

התחלנו ללכת, סימנו מטרה.

עכשיו הדרך…

עוצרים לנוח. להחליף כוח. לאן מסתכלים?

כשאנחנו מתבוננים במטרה אנחנו מבחינים במרחק שלנו מהיעד. איזה יאוש.

כשאנחנו מסתכלים על כברת הדרך שכבר עשינו אפשר לחוש תחושת הישג.

היאוש מדלדל את כוחותניו.

תחושת הישג ממלאה אותנו שמחה.

איזה דרך!

5 תגובות   (רסס)

  1. מאת אילנה:

    תודה רבה.

  2. מאת ורד לב:

    פוסט נפלא, אורנה!

  3. מאת עודד:

    מזכיר לי את הפתגם שאני מאוד אוהב:
    "גם מסע של אלף קילומטר מתחיל בצעד אחד קטן"
    המשפט הזה נותן לי כוח להתחיל משהו שנראה גדול ובלתי אפשרי.

  4. מאת אושרי הילזנרט:

    ממלא השראה, תודה

  5. מאת חגית:

    תודה מעומק ליבי. אמצע הלילה עכשיו. וזה היה אחד מאותם ימים שבהם הסתכלתי אחורה…והתרסקתי. והמילים שלך, אורנה, עוזרות לי לאסוף אותי, ולהתחיל להסתכל לאן שאני הולכת.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )