הילדים מוציאים רק חלק מן המרץ שיש להם בגרון, בריאות, בנפש, רק חלק מהצעקה האצורה בשריריהם. בצייתנות הם מחניקים אותה.
שקט – זוהי הסיסמה של חדר הלימודים.
אסור להקים רעש בשעת הארוחה.
לא לרעוש בחדר השינה.
הילדים רועשים בשקט עד כדי התרגשות, רצים בזהירות, עד דמעות. כדי לא להזיז את השולחן, מפנים את הדרך איש לרעהו מבלי לנגוע זה בזה, מוותרים ובלבד שלא לגרום לתגרה, ובלבד שלא יקרה משהו, מפני שישמעו שוב את הפקודה השנואה עליהם: "רק ללא רעש!"
אסור גם לרעוש בחצר, מפני שמפריעים את השכנים – ואשמתם היחידה היא, שכל מטר אדמה בכרך עולה ביוקר.
אינכם נמצאים ביער – הערה צינית, התעללות גסה בילד, שאי אפשר לו להיות שם, במקום שהוא צריך להיות.
הרשו להם להתרוצץ באחו, משחקם לא יקים רעש, אלא יהיה ציוץ נעים של ציפורי אנוש.
אם לא הכל, הרי רוב ניכר של הילדים אוהבים תנועה והמולה, בחופש תנועתם והמולתם תלויה בריאותם הפיסית והמוסרית.
אתה יודע זאת ואף על פי כן נאלץ אתה להזכיר: שבו במנוחה ובשקט.
מידה של רעש היא עניין תרבותי.
ראיתי ילדים במקומות אחרים מתרוצצים חופשי, ואינם צווחים בקולי קולות כמו כאן.
התרבות שלנו רועשת מדי. וכן, לפעמים צריך לבקש להנמיך את הקול.
יש מי שרגיש לרעש בסביבה.
לגלות רגישות לזולת היא מעלה, להתנהל במנוחה ולצעוק בשקט הן גם מעלות…
הילדים לא יהיו שמחים או חופשיים פחות אם יהיו מודעים לרמת הרעש שהם מייצרים, וישקיעו עוד רגע בריסון הצורך לזעוק בקולי קולות בלא התחשבות.
בכתוב שקט בהכרח חייב להביא לישיבה במנוחה. לא כך הוא,
אפשר להתרוצץ, לפעול, לעשות ועדיין לשמור על מידת רעש נסבלת.
גם ילדים אינם אוהבים רעש, במצב כזה בלי משים הם פשוט מעלים את הווליום כדי לשמוע את עצמם, והרי לכם חבורה רועשת שחלק גדול מאנרגיית המשחק שלה הולכת על הרעשה…
אני נפגשת בכך לפחות פעם בשבוע 🙂
"ציוץ נעים של ציפורי אנוש" – תיאור נהדר…
אני באמת תוהה כמה רעש "באופן טבעי" מייצר "גור אדם", ובאיזה גיל. אני גם תוהה כמה מהרעש הזה הוא איוורור של מתחים הקיימים סביבם – וכמה הוא שמחה ספונטנית ואינסטנקטיבית (הרבה פעמים אפשר לשמוע זאת באינטונציה של הילד). למשל הרעש שעושה הילד הישראלי כריאקציה למתח בחברה הישראלית.
כי כפי שקורצ'ק רומז, יש חיות בטבע, גוזלים וגורים, שאמנם משחקים בחופשיות – אבל בדממה יחסית – בכדי להסוות עצמם מטורפים ועל מנת להיות קשובים למעשי הוריהם.
איזה יופי של ציטוט.
תודה על התזכורת 🙂