הלכתי עם אמא באחד השבילים החדשים שעשו בקיבוץ בעקבות ההפרטה.
פתאום לכדו את עיני שני הצללים שלנו וחשבתי שיש להם פוטנציאל צילומי.
אמרתי לאמא להרים את היד, ואני הרמתי את היד שלי מאחורי המצלמה.
-
מנוי
ארכיון לפי נושאים
אהבה אורסולה לה גווין אמהות אנתרופולוגיה אקולוגיה בחירה בית-ספר בריאות גבולות גוף ונפש גינון הגוף הוראה הורות הקשבה הרגלים התחדשות התפתחות אישית חיים ומוות חינוך חינוך ביתי חרות טבע טעויות ידע ילדים כריסטופר אלכסנדר לידה למידה מודעות מוזיקה מים מסעות משפחה מתמטיקה נשיות עבודה פעילות גופנית צרכים מיוחדים ריקוד שינוי תינוקות תקופות מעבר תרגום תשומת לב-
רשימות חדשות
- שנה טובה - אפרת רובין ברד
- לידה מהירה וקלה - תמי טסלר
- שקט קשה - רחלי בהרל
- המוות מובנה בחיים - יונת שרון
- יציאה - זיו בהרל
תגובות אחרונות
- משה על גינון בבולגריה
- אדי על אייקידו, חיבור גוף-אני
- אלכסנדרה על כשהריון מסתיים בטרם עת
- דריה על שימוש במי גשמים בגינה החורפית
- אדווה על כשהריון מסתיים בטרם עת
חיפוש
מגניב!
יפיפה!
(כמו כל הצילומים שלך!)
איזה צילום מעניין. מייד עלו לי סיפורים שאפשר לספר על הצלליות.
התמונה יפה ומאד מאד מרגשת הייתי מגדילה ותולה במקום שאוכל לראות הרבה פעמים ביום. תודה.
אהבתי,רעיון מדליק לצילום ,תמונה חזקה