14 בנובמבר, 2011

צללים

זיו בהרל

הלכתי עם אמא באחד השבילים החדשים שעשו בקיבוץ בעקבות ההפרטה.
פתאום לכדו את עיני שני הצללים שלנו וחשבתי שיש להם פוטנציאל צילומי.
אמרתי לאמא להרים את היד, ואני הרמתי את היד שלי מאחורי המצלמה.

5 תגובות   (רסס)

1. מאת קרן:

   יום שני, 14 בנובמבר 2011 בשעה 16:15

   מגניב!
2. מאת דנה_ה:

   יום שלישי, 15 בנובמבר 2011 בשעה 0:16

   יפיפה!
   (כמו כל הצילומים שלך!)
3. מאת דפנה שטרן:

   יום שלישי, 15 בנובמבר 2011 בשעה 11:34

   איזה צילום מעניין. מייד עלו לי סיפורים שאפשר לספר על הצלליות.
4. מאת אפרת רובין ברד:

   יום שלישי, 15 בנובמבר 2011 בשעה 23:17

   התמונה יפה ומאד מאד מרגשת הייתי מגדילה ותולה במקום שאוכל לראות הרבה פעמים ביום. תודה.
5. מאת שולמית:

   יום שישי, 18 בנובמבר 2011 בשעה 14:30

   אהבתי,רעיון מדליק לצילום ,תמונה חזקה