17 ביולי, 2012

לומדים הליכה מחדש

זוהי רשימה שהתפרסמה במקור בבלוג סלואו

אחרי שבפרק הקודם כיבינו את הטלוויזיה והתנתקנו מהכבלים, אנחנו צריכים עכשיו לנסות להבין מה אנחנו עושים עם כל הזמן שהתפנה לנו בחיים (בממוצע שלוש שעות וארבעים וארבע דקות בכל יום) ולפיכך הפרקים הקרובים יעסקו בדרכים בהן ניתן למלא את החלל הרגשי והפער הרוחני שנוצרו כעת משהפסקנו לצפות בשידורים חוזרים של סיינפלד וחברים, והפרק הראשון מוקדש לאחת הפעילויות הפשוטות ביותר והמתגמלות ביותר שגילינו אי שם בגיל תשעה חודשים עד שנה וקצת, ובמהלך החיים איבדה מעט מקסמה – ההליכה.

במקום לסיים את ארוחת הערב הקלה ואז להתפזר איש איש לעיסוקו (ההורים לסלון לצפות בטלוויזיה, הילדים לחדרים לצפות בטלוויזיה) אנחנו ממליצים לאסוף את כל המשפחה ולצאת לצעידה של שעה בשכונה. להליכות המשותפות ישנן יתרונות רבים מספור ואנחנו נשתדל לעמוד כעת בקצרה על מרביתם, כאשר הראשון שבהם הוא זמן איכות אמיתי עם האנשים הקרובים ללבך. ללא הסחות דעת, ללא מסכים מהבהבים, פשוט אתם, ביחד, ברחוב, צועדים. לא צריך ללכת לשום מקום מיוחד, אם כי בהחלט אפשר – אתם יכולים להחליט שבכל ערב צועדים לאיזור אחר של השכונה/עיר, ואף לעשות סבב במהלכו כל אחד מבני הבית בתורו מכין סיפור קצר, או אנקדוטה משעשעת שקשורה לנתיב בו אתם פוסעים.

מתי בפעם האחרונה ליטפתם את האריה שבקצה "סמטה פלונית"?

לדוגמא, בעיר תל אביב ישנן שתי סמטאות מקבילות "סמטה פלונית" ו"סמטה אלמונית", והסיפור שעומד מאחוריהן הנו כדלהלן – את שני הרחובות הקטנים בנה היזם מאיר שפירא, אשר ביקש לקרוא להם על שמו ועל שם אישתו, ובכך עורר את התנגדותו של מאיר דיזינגוף, ראש העיר דאז. באותם ימים זכו רק שנים מתושבי העיר להתגורר ברחובות אשר נקראו על שמם בעודם בחיים, ואלה היו ביאליק ואחד העם. שפירא כמובן זעם ובינו ובין דיזינגוף התגלע קרע עמוק. מאחר ולא ניתן היה לגשר על הפערים החליט שפירא שאם הרחובות לא יקראו על שמו ועל שם אישתו, הרי שהם לא יקראו על שם אף אחד אחר, ולהלן, סמטה פלונית וסמטה אלמונית.

עכשיו, דמיינו לעצמכם מספרים את האנקדוטה המשעשעת הזאת לבחורה חמודה בדייט ראשון….

לא משנה איפה אתם גרים, סביר להניח שבטווח של חמישה קילומטרים בקו אווירי מהמקום שבו פעם עמדה הטלוויזיה שלכם מסתתרים אין ספור סיפורים מעניינים, אתרים היסטוריים, גלריות, מוזאונים נשכחים, או סתם גינות קטנות ונחבאות אל הכלים. בשנים האחרונות התווספו אל כל אלה גם עשרות יצירות גרפיטי המעטרות את רחובות הערים, החל בציורי קיר מרהיבים וכלה במשפטים קטנים ומשעשעים (בשביל המחבר בין סמטה פלונית לאלמונית, למשל, מישהו ריסס "מעבר תמהונית", ואתם מוזמנים להתחיל בפרוייקט תיעוד אומנותי). ההליכות בשעות הערב יאפשרו לכם אם כך לא רק להתקרב אחד לשני*, אלא גם להתחבר בצורה טובה יותר אל המרחב בו אתם חיים.

אבל סטינו מהנושא – טיולים בשעות הערב, עם או בלי משימות טריוויה או גילויים מרעישים, טומנים בחובם עוד הנאות ויתרונות, ולהלן, בריאות וחיסכון. הבריאות נעוצה בעובדה הפשוטה כי הליכה היא הפעילות הספורטיבית המומלצת ביותר לבני כל הגילאים – זאת לא חייבת להיות הליכה מאומצת, מספיק שהיא תארך לפחות חצי שעה על מנת שיהיה לה אפקט חיובי, הן על משקל הגוף והן על הכושר הגופני (במיוחד לאור העובדה שהיא מגיעה על חשבון פיצוח גרעינים מול ערוץ הסרטים), ואילו החיסכון מושג פשוט על ידי העבודה שאתם נמצאים בחוץ, מבלים ברחובות העיר, ובנתיים בבית, מסכי המחשב והטלוויזיה ושאר המכשירים החשמליים כבויים.

ואולי כאן גם המקום להזכיר מהו ההבדל הקטן אך השולי בין תנועת סלואו לארגונים סביבתיים מבורכים אחרים – לסלואו חשוב קודם כל שאתם תהנו – מדי כמה שנים מתעוררת סערה ציבורית סביב הצורך בהקמתה של תחנת כוח פחמית חדשה (בחיפה, ואז באשקלון). אף אזרח לא מעוניין כי תחנה מזהמת שכזו תוקם בסמוך לאזור מגוריו, ובעת שעולה הנושא נזעקים הארגונים ויוצאים למאבק משפטי וציבורי ברוע הגזרה. אז מבלי לגרוע במאום מחשיבותה של הפעילות הברוכה, יש דרך הרבה יותר פשוטה ומהנה למנוע את הקמתה של תחנת הכוח הבאה – לכבות את האורות, ולצאת להליכה.


  1. * כלל ההמלצות שבפרק זה חלות כמובן גם על צעידה בבודדים, אם כי רצוי לא לספר לעצמכם את האנקדוטות בקול, זה פשוט עלול לגרור מבטים תוהים [חזרה]

4 תגובות   (רסס)

  1. אושרי הילזנרט הגיב:

    תודה רבה עמית. אני יכול להוסיף על הליכה, שלפחות במקרה שלי הליכה עוזרת לי "להתניע" ו"למקד" תהליכים רגשיים ומנטלים.
    לבחינות הבגרות למדתי בהליכה. ביקשתי מהורי שיצאו לנופש לפני כל בחינת בגרות שלי (היה להם כייף) והייתי הולך בתוך הבית (שהיה וילה גדולה) בכל מיני מעגלים וסיבובים וסלטות על המיטות תוך כדי חזרה על החומר… ואם הייתי מתיישב "המנוע היה נודם"…
    כשאימי נפטרה, אחי ואני עשינו בזמן השבעה "קילומטראז'ים" ארוכים ברחבי העיר, והמסע הרגלי עזר לנו להוציא ולשתף. בכל פעם שחזרנו וראינו את היתר יושבים, זה נראה לנו הזוי.
    לטעמי עדיף "ללכת שבעה" או "לטייל שבעה" – מאשר "לשבת שבעה".
    גם היום, אני עושה מדיטציה בהליכה כל בוקר, כבר מספר שנים, כי הגעתי למסקנה שהרבה יותר קל לי להתרכז במדיטציה כאשר אני הולך.
    התנועה בין מקום למקום בעולם הפיזי – היא גם תנועה ממקום למקום בעולם הפנימי

  2. בשמת_א הגיב:

    איזה יופי. נהניתי גם מהרשימה וגם מהתגובה של אושרי (-:

  3. גלית הגיב:

    "התנועה בין מקום למקום בעולם הפיזי – היא גם תנועה ממקום למקום בעולם הפנימי" – אני מזדהה עם המשפט הזה.
    עכשיו שחם כל כך רק הערב מאפשר ללכת בהנאה, ושעון הקיץ תורם לאפשרות לצאת עם הילדים לטיול ערב. הם מאוד אוהבים את זה…

  4. טלי הגיב:

    גם אני בחייבי ההליכה.
    הגוף שלי מתחנן ללכת והילדות מתחננות שאחכה.

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )