4 comments

  1. בעצרת הזיכרון בבית ספר עממי, לפני יותר מ-40 שנה לא היה לי כל קושי להקריא את "על מגש הכסף…" אך בכיתה הרגשתי בדיוק מה שכתבת כאן…
    הקריאה מול המון שאין לו פנים לא היתה שווה בעיני לקריאה בכיתה, מול פנים וראשים ומוחות שאני מכירה ויודעת את דרך החשיבה שלהם, את הביקורת שלהם עלי ואת ההשפעה שיכולה להיות לביקורת הזו… ולכל מעידה קטנה בהיגוי לא נכון, או בהפסקה מורגשת בין מלה למלה… זה שיתק אותי לגמרי.

  2. וויי, החזיר אותי לספסל הלימודים
    כשלא ידעתי היכן להתחבא בעוד עיניה של המורה להיסטוריה תרות אחר "קורבן"
    בקצרה ובמדויק תיארת את המצב
    עוקבת בהתמדה אחר כתיתבך ☺

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.