שירלי קניון

ציירת. אמא לשתי בנות. אוהבת לכתוב, לגנן ולשוטט. גרה באצבע הגליל.

11 באוגוסט, 2011
4 תגובות

המעבר לילדוּת

עלמה בת שלוש.

בעיני האוהבות, הילדה המתרוצצת מולי מרמזת למעמקים, שאני, כאמה, חשה בה. לעיתים קרובות אני מביטה בה ורואה את האדם המבוגר שנדמה לי שהיא עתידה להיות. לעיתים, במהלך שיחתה עם אחרים, אני מביטה בה מבעד לעיניהם ורואה אותה כמות שהיא – ילדה בת שלוש. בתחושתי כלפיה, תחושת היכרות עמוקה, יומיומית, המתפרשת על פני למעלה מאלף יממות, היא כבר נערה, אשה בוגרת ולעיתים, באופן מפתיע, אפילו קשישה.

המשך »

רעיונות לפתיחת נושא חדש לדיון 1 באוגוסט, 2011
תגובה אחת

תקופות מעבר

, , , ו

יש תקופות בחיינו שברגל אחת אנחנו ניצבים בעבר, אולם הרגל השניה כבר נשלחת אל העתיד. כך קורה לפעוט בין השנתיים במעבר מתינוק לפעוט, כך קורה לנערה בת השלוש-עשרה שעוד רגע קט הופכת לאישה צעירה אבל ברגע אחד עוד קופצת על חבל כילדה.

יש מעברים הקשורים לגילו של האדם, ויש מעברים הקשורים לשינוי מעמדו – מרווקה לאישה נשואה, מאב לסב.

יש מעברים הנחגגים בטקסים מסורתיים קבל עם ועדה – חתונה, וישנן תקופות מעבר שאדם חווה אותן בינו לבינו – משבר גיל הארבעים.

יש מעברים שאנחנו גאים להכריז עליהם ברבים – הפכתי לאם, ויש כאלה שאנחנו מעדיפים להסתיר – נגמרה לי הווסת.

יש תקופות בהן אנחנו צועדים בשמחה מעבר לעתיד – הופ גדלתי בשנה, ויש שמעברים שמביאים עמם כאב שלא נגמר – הלכה לעולמה.

יש תקופות מעבר שאחריהן לא נחזור להיות מי שהיינו – השתנה קולו של הנער, ויש מעברים הנסתרים אפילו מעינינו – מה, אני זקנה? אני בכלל לא מרגישה כך! רק פסי הכסף בשער יסגירו את גילי למי שעומד מולי.

מוזמנים למסע חקירה וגילוי של תקופות מעבר נגלות ונסתרות, משמחות וכואבות, אוניברסליות ואישיות במיוחד.

14 ביולי, 2011
3 תגובות

יוצרת ביד החומר

ראיון עם ליאת בן אדיבה, קדרית ותומכת לידה.

ליאת בן-אדיבה, בת 42, מתגוררת בהרחבה בקיבוץ להבות הבשן, בבית מחבילות קש ואדמה שבנתה בעצמה. קדרית מזה כ-17 שנים, מורה לקדרות, תומכת לידה ומדריכת הנקה.

איך הגעת להיות תומכת לידה?

גדלתי בבית שבו דיברו הרבה על הסבתא מהרי האטלס שהיתה מיילדת. כל סיפורי הלידה ששמעתי היו על לידות פשוטות, טובות, טבעיות. לא ידעתי שיש סיבוכים, מחלות וקשיים. במהלך ההריון הראשון והיחיד שלי, לפני 13 שנים, למדתי איך הגוף פועל בלידה ונדהמתי מהיכולות המושלמות של המערכת. הגוף יודע להתחיל את התהליך בזמן הנכון, להגביר את התהליך בהדרגה, לתת עזרה כשזה כואב, ובעיקר – לסיים את תהליך הלידה בשטף אהבה אמהית הנחוצה כל כך להישרדות התינוק ולשגשוג שלו. נפעמתי ממה שקראתי וחיכיתי להכיר את התינוק שלי. נשים בעבודה שחלקתי איתן את המחשבות שלי, צחקו עליי וסיפרו לי סיפורי זוועה – כל אחת והקרב שלה בחדר לידה. זה נשמע כמו מורשת קרב – תל פאחר, תל עזיזיאת, הקרב על הבופור…

המשך »

19 ביוני, 2011
9 תגובות

המחול המחלים

בילדותי ובנעוריי התנהלתי בגופי מתוך אי נוחות שהלכה וגדלה.

כמי שנפשה נוהה בעיקר אחר פעולת הציור, העברתי ימים כלילות כשאני רכונה מעל שולחן כתיבה בבית הורי, או שרועה על הרצפה, למורת  רוחה של אמי, שפסי צבע על המרצפות לא הלמו את תפיסת עולמה האסתטית המחמירה. מאמץ גופני ניכר השקעתי בגמיעת ערכים באנציקלופדיה "תרבות". עד לאחרונה, דרך אגב, התנהלתי בעולם מבלי הטל ספק בתכנים אליהם נחשפתי באותם כרכים כתומים. חצאי אמיתות ואף בדותות מלאות בנוגע לחיי הלאפים, קרתגו העתיקה ונימוסי שולחן באימפריה הרומית היו לי לאות ולמופת במשך שנים רבות.

אך בל נסטה מהנושא. כל פעילות גופנית מורכבת יותר מהנ"ל הסתיימה במפח נפש – משיעורי הבלט נקעה רגלי ומיד לאחר מכן, גם נפשי. רכיבה על אופניים טמנה בחובה סיכון, לא לי, אלא לרכבים הנוסעים בסמוך אלי, שנהגיהם נאלצו לא פעם להחסיר פעימה לאחר שאנוכי, בהינף כידון, המרתי את יחסינו ממקבילים לחופפים.

המשך »

24 במרץ, 2011
9 תגובות

איך הכאב מעצב ומפסל

הלידה הנוכחית הייתה חוויה מתקנת עבור שנינו. בעוד לידת בתנו הבכורה הייתה ממושכת, לוחמנית, עיקשת וכאובה, הייתה לידתה של בתי השנייה פשוטה, רכה, מעשירה ומעצימה. המילה הראשונה שיצאה מפי לאחר שנפלט מתוכי הגוף הזעיר הייתה – הצלחתי! הצלחתי ללדת כמו שרציתי – בשקט פנימי וחיצוני, בשיתוף פעולה עם הגוף ועם העוצמות שאני מכירה בו, באהבה ובכוונה שלמה.

המשך »

2 בנובמבר, 2010
20 תגובות

לא בזיליקום, או: מה לשתול עכשיו

לגנן המתחיל, המתלבט כיצד להפיק בעונה זו את המרב מן הנתונים האקלימיים העומדים לרשותו, אמליץ על מספר פריטים. בזיליקום אינו נמנה עליהם, על אף שכבר נתקלתי באוהדי בזיליקום שנשבעו בכלל שושלת היוחסין שלהם בעמידותו הפאן-חורפית של השתיל שברשותם.

יש כמה דברים פשוטים ונחמדים מאד שאפשר לעשות בחודש וחצי הקרובים:

המשך »