תמיד אני אוהב לטייל אחרי הגשם.
אחרי הגשם האחרון יצאתי מביתי.
ראיתי את הגינה של בן דוד שלי, וישר הלכתי בין הצמחים.
ראיתי צמח אחד עם עלים מאוד גדולים, וצילמתי את אחד העלים מלמטה.

יש שטח אדמה עם שיחי נוי בקיבוץ, שתמיד כשיורד הרבה גשם הוא מוצף.
כשירד החורף הרבה גשם הוא היה מוצף לגמרי והציף גם את השביל שלידו.
זה הפך למגרש השתקפויות ענק וצילמתי חלק ממנו.

ליד הדשא הכי גדול בקיבוץ יש מעין מנהרה ליד השביל, כדי שיהיה לגשם לאן להתנקז.
כשירד הרבה גשם זה הפך לנחל מתחת לשביל.
התכופפתי ליד השביל והורדתי את המצלמה כמעט לגובה המים וצילמתי.

טיילתי בקיבוץ וראיתי נעל יתומה על הדשא.
חשבתי שזה יכול להיות אוביקט מעניין ולא שגרתי.
נשכבתי על הדשא וצילמתי מזוית נמלה.

בקיבוץ שלנו עשו תשתיות חדשות לשבילים חדשים,
והביאו הרבה צינורות למשהו.
מעיין הסתכל מה יש בצינורות מצד אחד ואני מהר צילמתי אותו מצד שני.
הוא קלט אותי כשצילמתי.

סבא שלי מתקן אופניים לאנשים בקיבוץ וגם לעצמו ולי.
יום אחד יצאתי מביתי שמול ביתו של סבא, וראיתי אותו מתקן את אופניו,
שהיה בהם פנצ'ר, לאחר קטיף אבוקדו.
צילמתי אותו הרבה פעמים עושה את זה, וחיפשתי צורה פחות שיגרתית.
צילמתי מימין, משמאל, מלמטה, מלמעלה, ובסוף צילמתי גם בין הברזלים שמחזיקים את הגלגל.
זו התמונה שנראית לי הכי מעניינת מבין התמונות.

פעם בשבוע סבא שלי, חנוך, מראה לי ולאחי מעיין שקופיות שהוא צילם מלפני ארבעים שנה,
וגם מהשנים האחרונות.
הוא תמיד מכין את השקופיות על מעין מגש שמכניסים למכשיר.
רציתי לראות אם גם את זה אפשר לצלם בצורה מעניינת.
לקחתי שתי מנורות שולחן שלו וכיוונתי אותן בזוית אלכסונית מימין ומשמאל,
כך יצא שהאור מגיע בצורה מאוד מעניינת ליד של סבא ולשקופיות עצמן.
אפשר גם לראות שהאור עובר בין האצבעות של סבא.

ליד מחניים, הקיבוץ בו אני גר, יש שדה תעופה.
יחד עם חברה של אמא שלי, יפעת, והבת שלה, אדוה, הלכנו להסתכל על מטוסים.
אני רציתי לצלם את אדוה מסתכלת לשמיים, וחיכיתי שמטוס ימריא.
צילמתי את התמונה בשחור לבן, משום שברקע היו פרחים צבעוניים,
ולא רציתי שהם ימשכו את העין.