13 בדצמבר, 2010

גינון בבולגריה

לפני כשנה וחצי עברנו לחיות בבולגריה. מחצר של 250 מ"ר בצפת, עברנו לשטח של 1200 מ"ר בכפר קטן כשבחצר בית אחד גדול ועוד הרבה מבנים ישנים שבעבר שימשו לגידול חיות וניהול משק בית מקומי.

כשהגענו לגור כאן אחד הדברים הראשונים שעשינו היה להפוך חלק גדול מהמבנים שבחצר לחדרי משחקים, סטודיו, מדיטציה ועוד שימושים מודרניים כאלו המעסיקים אותנו. היום, לאחר שעברתי פה קיץ, שהוא התקופה הכי פעילה מבחינת גידולים ועבודה בחצר, אני מבינה שפיספסתי איזשהו שלב בצמיחה שלי לתוך חיי הכפר. ההתלהבות משפע של מרחבים מקורים, שהיו חסרים לי בישראל, גרמה לי לשייך נכסים למטרות שבעתיד יתגלו כפחות נכספות (לא משום שאינני זקוקה להן, אלא מפני שהמרחב שבחוץ נותן מענה לחלק נכבד מהצרכים הפנימיים האלו, וגם משום שיש צורך במחסן ובמרחבים מקורים כדי לתפעל את כל החוץ הזה). היום לאט לאט אנו מוצאים פתרונות לאיחסון מאות הצנצנות שאנו ממלאים בקיץ ואוכלים בחורף כמו גם לכלי העבודה ולעצי ההסקה לחורף.

נתינה

ביום שנחתנו, כחצי שעה לאחר שהגענו לכפר, כבר הייתי בוילה (הכינוי הבולגרי לבית בכפר, נכס שיש לכל בולגרי) של לובו, חבר שהכרנו במהלך השיפוץ, עם אמא שלו והדודה, מנקות ומשמרות דובדבנים. יצאתי משם עם חמישים צנצנות של ליפתן דובדבנים. לאחר מכן במהלך הקיץ הראשון קיבלתי משכנותי כמעט כל יום מנה יפה של ירקות שזה עתה נקטפו מהגינה. אני החזרתי להן בפשטידות קישואים שצמחו בכמות מעוררת השתאות אצלנו, מזרעים שדרור זרע לפני שבא לקחת אותנו מישראל.

אחד המאפיינים של הבולגרים הוא הנתינה. הם פשוט נותנים המון. אין מצב לבוא לבקר או אפילו לעצור רגע ולפטפט ליד שער הכניסה לחצר של אחת השכנות בלי לצאת משם עם ידיים מלאות. שתילים, תפוחים, זרעים, צמחי תה או צנצנת של הריבה האחרונה שהוכנה.

גידול מזון

במהלך ההסתגלות שלי לרעיון המעבר לבולגריה מאד נפנפתי בדגל שכולם מגדלים פה ירקות ובשוק מוכרים איכרים את מרכולתם הישר מגינתם הביתית והאקולוגית. לימים התברר לי שחקלאות יחידים היא חלק מתהליך של הישרדות במציאות הקשה מבפנים (והמופלאה מבחוץ) של רוב יושבי הכפרים הבולגרים. שם המשחק הוא: "המטרה מקדשת את האמצעים", כלומר, כל מה שאפשר לתת לאדמה או למה שצומח ממנה כדי שיניבו מתקבל בברכה. מה שתגדל בקיץ יהיה לך טרי לאכילה וגם לשימור כדי לאכול בחורף. חקלאות אורגנית אינה המציאות בבולגריה.
אני לא ריססתי אף צמח ולא הוספתי כלום לאדמה. שכנותי פתרו זאת באומרן שהאדמה פה טובה וגם לא עובדה הרבה שנים ולכן הכל הצליח.

כשבאתי הכל מאד קסם לי ופשוט התחלתי לחקות אותן. הייתי רואה בבוקר, כשיצאתי להליכה, משהו חדש בגינות, הולכת ושואלת את החברה שלי מה זה, ולאחר מכן עושה בעצמי. הרבה פעמים בעזרתן. בשילוב של נכונות עם כמה כללי אצבע עברה לה השנה הראשונה בהצלחה.

הנבטתי כל מיני זרעים של ירקות: עגבניות, פלפלים וקישואים ובסוף שתלתי את מה ששכנותי הנביטו כי שלי לא היו במצב. זרעתי גם גזר ומלפפונים שנתנו כמויות אדירות של פרי. את זרעי המלפפונים, לפי עצת חברתי, השריתי במים ליומיים, למרות שהיא הציעה ללילה בלבד. הם נבטו די מהר.

השתילה נעשית בהצפה, פה אין בעיה של מים ויורדים פה גשמים גם בקיץ. עם מעדר קטן חופרים תלם, מציפים אותו במים, ועם מקל עץ קטן שבקצהו חוד ועושים חורים באדמה ומכניסים לתוכם את השתילים כשהאדמה מוצפת. לפני ואחרי השתילה הם עודרים את האדמה לפחות פעמיים. אני נמנעתי מכך מתוך ההבנה שיש באדמה בעלי חיים וחומרים שלא כדאי לשנות להם את המקום אלא להניח להם לעבוד בשקט ולי לנוח…

כל דבר שעשיתי שונה מהם התקבל בהרמת גבה ובקושי להבין איך אפשר. החקלאות כאן היא מסורת של שנים וזקני הכפר כה רגילים אליה שכבר אינם שואלים שאלות.
בתקופה האחרונה החלו צעירים עוזבים את העיר הגדולה ועוברים לגור בכפר מתוך כוונה לחיות פרמקלצ'ר ודרכים אקולוגיות נוספות.
אני בתור מי שלא התעמקה יותר מדי באף אחד מהתחומים מפלסת את דרכי בעיקר באופן אינטואיטיבי ומקבלת השראה מכל מקום שבו אני מוצאת.

מהשנה שעברה זכרתי שבחורף נחים ועכשיו אולי מפני שעדיין לא הגיע החורף ואולי פשוט מפני שאני כבר יותר בעניינים, אני מוצאת את עצמי עובדת לא מעט בחוץ וכבר מדברים איתי על לזרוע את הפרחים לאביב. חממות חסה קטנות מכוסות ניילונים כבר מתנוססות בחצרי וזה מזרעים שהנבטתי מחסות שגדלו בגינתי. אהבתי את התהליך של איסוף הזרעים ושתילתם לאחר מכן. אלו חסות נפלאות במיוחד ששלחה לנו חברה מאוסטרליה. והנה תוך כדי התהליך של איסוף הזרעים גיליתי שזה עניין שמצריך מקום וסדר ולצורך העניין אני משתמשת בחדר שכבר הוסב לצרכים יותר "נקיים".

באותו חדר אני משתמשת לייבוש צמחי התבלין והתה שאספתי בשדות ושגידלתי בגינה, לייבוש פקעות הוורדים לתה שהן משהו מאד מקובל ושימושי פה, ולייבוש אגוזי המלך שנשרו בסערות רוח וגשמים על האדמה, אציליים, לאחר שבשנה שעברה העץ לא נתן אפילו אגוז אחד.

שימורים

במהלך הקיץ, זה מתחיל מפירות, משמרים כל מה שאפשר. התהליך הוא פשוט. קוטפים את הפירות מנקים אותם מכניסים לצנצנות זכוכית, מוסיפים כמה כפות סוכר, ממלאים במים, סוגרים את הצנצנות עם מכשיר מיוחד, יש להם מכסים מיוחדים, שלא מסתובבים, אלא נלחצים ונאטמים. לאחר מכן את הצנצנות מנערים קצת ואז הופכים כדי להמיס את הסוכר, לאחר מכן את הצנצנות המלאות מסדרים בסיר גדול וממלאים את הסיר במים ואת כל זה מרתיחים לחצי שעה בערך.

את הצנצנות המעוקרות מסדרים במזווה, עוד דבר שאצלנו לא קיים כי הפכנו את הישן למטבח תוך כדי השיפוצים, בכלל בלי לחשוב על כך שאולי נצטרך משהו כזה. במהלך החורף כשאין פירות טריים אוכלים ושותים קומפוט. אנחנו הופכים את זה לנקטר משובח בעזרת מוט טחינה הנכנס היישר לצנצנת לצורך העניין. בקיץ הכנו לפתנים מדובדבנים ושזיפים שגדלו אצלנו בחצר וגם מאפרסקים ואגסים שקנינו.

לאחר הפירות מגיע תורם של הירקות והשנה הכנו הרבה שימורים של עגבניות עם פלפלים, שעועית ירוקה ברוטב עגבניות, מלפפונים חמוצים, ירקות כבושים, פלפלים חריפים, פסטו, סחוג ואולי עוד משהו ששכחתי. את הפלפלים קולים על האש ומקלפים ולאחר מכן מוסיפים את העגבניות ומבשלים. הבולגרים מוסיפים להכל מלח, הרבה, וגם לא מעט סוכר. זה יוצא מאד טעים וכמעט לכולם פה יש לחץ דם גבוה…

שפע

במשך שלושה חודשים, החל מאמצע יולי ועד אמצע אוקטובר, לא קניתי ירקות בשוק. אצלנו הכי חזק הולכים עגבניות ומלפפונים ומה שהיה בגינה סיפק אותנו בשמחה גדולה. כל פעם מחדש התרגשתי והשתאיתי נוכח הנתינה והשפע של אמא אדמה. השכנות היו עוברות ומהללות אותי ויורקות טפו טפו.

הילדים נהנו לקטוף את הירקות. הם היו עוזרים לי בהשקיה ומתפעלים כמוני מהשפע.

נהננו לתת לחברים שבאו לבקר מעיר הבירה סופיה ולמורה לבולגרית שגרה בעיר ואין לה גינה. הבנתי יותר לעומק את ההנאה והעושר שבנתינה. בתור קדרית אני יודעת כמה נעים לתת את מעשה ידי והשנה נזדמן לי לתרגל זאת בעוד תחום.

ואחרון אחרון חביב הוא היין. לנו אין עדיין מספיק גפנים אז קנינו השנה 260 ק"ג ענבי מרלו ועשינו יין. הוא עדיין יושב בחביות הפלסטיק, אך בקרוב נעביר אותו לחבית עץ ששימשה אותנו גם בשנה שעברה. אתם מוזמנים לבוא להרים כוסית.

שתילת עצים

אתמול ביקר אצלנו חבר חדש. הכרנו כשקניתי ממנו בקיץ תאנים בשוק, והוא יצר איתי קשר לפני כחודש בטענה שהיה רוצה להכיר אותנו. דרור הציע שנתייעץ אתו בקשר לעצי הפרי שבחצרנו כי נראה שלא כולם במיטבם, וכך עשינו. כששאלתי אותו איך שותלים עצי פרי, הוא אמר לי כך: "חופרים בור בצורת ריבוע של שמונים על שמונים ס"מ". ולמה כל כך גדול ועמוק שאלתי? והוא ענה: "חופרים את הבור ואז מערבבים את האדמה שהוצאנו עם זבל אורגני ומחזירים לבור שבו שותלים גם את העץ. בדרך זו עושים לעץ התחלה קלה, נחיתה רכה. את ההתאקלמות באדמה יהיה לו קל לעשות והשורשים לא יצטרכו לפלס דרכם באדמה קשה".

תוך כדי שהוא דיבר הבנתי יותר לעומק את מה שדרור עשה עבורנו בדרך לבולגריה, כשבא והכין לנו פה הכל וגם זרע כל מיני ירקות בגינה, שכבר נבטו והחלו לתת פירות כשהגענו וגם טמן פקעות של פרחים ושיפץ את הבית ועוד ועוד.

בנוסף הוא סיפר שכך הוא גידל את ילדיו והיום הם חזקים ומצליחים. וכך נראה לו שאנחנו עושים ובגלל זה הוא כל כך רוצה להיות איתנו בקשר. יש לו שני ילדים גדולים, הוא רצה שלושה.

התיאור של השתילה מתאים לי לכל כך הרבה תחומים בחיים ומזכיר לי את היכולת שלי לבחור בכל רגע מחדש מה לעשות ואיך לעשות זאת. וכמה חשובים שלבי ההכנה הראשוניים שעליהם נבנה כל ההמשך. כמו לישת החומר, בקדרות, והמירכוז על האובניים.

הבנתי גם למה חברה שעזרה לי לשתול ורדים לפני כמה ימים צחקה על הבורות שחפרתי והרחיבה אותם.
אני כל כך אוהבת ללמוד בדרך הזאת, "המקרית", דרך פעולות היומיום והחברים המקומיים, שחיים את האדמה ובשבילם זה כל כך ברור. אני אוהבת גם להסתכל על התנועות הפשוטות שלהם ולראות את החכמה שבבסיסן.

בעניין גידול ילדים זו שאלה עבורי שכל הזמן עולה על הפרק. כמה עלי להכין ומה ומתי. את התשובות אני בדרך כלל מקבלת אחרי. ועכשיו, תוך כדי הכתיבה הגיעה תשובה: עלי לשתול את עצמי כל פעם מחדש באדמה רכה ולתת לשורשים שלי קרקע נינוחה ומזינה לינוק ממנה ולהתחבר אליה, וכשאני עושה כך גם עם הילדים זה קורה.

טוב עכשיו רק גשם צריך, והבנתי שהוא כבר הגיע, אז הכל בסדר.

10 תגובות   (רסס)

  1. מאת ציל_צול:

    איזו רשימה מקסימה. תודה. ממלא אותי בהשראה!

  2. מאת א.ב:

    אהבתי לקרוא. כמי שביקרה בבולגריה 4 פעמים, מצאתי עצמי מתבוננת בקנאה בגינות הירק הצמודות לבתי הכפר.

  3. מאת עשב_השדה:

    ייו יו יו
    אתם ממש מעוררים השראה, והבאופן אישי גם התרגשות,
    אני באה ממשפחה בולגרית
    אמנם נולדתי בארץ אבל יש לי משהו מאוד חזק כלפי האנשים בבולגריה
    קודם כל תודה הסטורית על היותם מי שהם , נותנים וחמים
    ועל שלא שלחו את עמי ואת הורי למחנות ההשמדה במלחמת העולם
    ועל כך שבזכות זה אני נולדתי , תמסרו הלאה…….
    והם פשוט מסקרנים אותי מאוד, הבולגרים,
    ובכלל מעולם לא חשבתי על אפשרות לגור שם ולפתח חקלאות ביתית , (אורגנית),
    דווקא שם, זו נקודה למחשבה,
    מחכה להמשך ,ולעוד סיפורים ממך
    תודה

  4. מאת גלית:

    ואו. מפעים. תודה.

  5. מאת השקדיה_פורחת:

    נפלא!
    אשמח לקרוא עוד!
    אתם מעוררים את סקרנותי (אתם שם לתמיד? וואו!), וכן, גם השראה.

    ביקרתי בבולגריה לפני 15 שנים וגם אני התפעלתי מהגינות הקטנות הצמודות, אם כי הבנתי, וודאי אז מעט אחרי ההיפתחות למערב, שמדובר במשהו שהוא גם צורך מתוך המציאות הקשה. בכל אופן מעורר השראה בעיני, והלוואי שהיינו רואים יותר מזה בארץ. אולי צריך קצת יותר גשם לזה בעצם…

    בהצלחה!

  6. מאת לילך שגב:

    מעורר השראה אכן.
    שמתם לב איך זו הפרקטיקה של התאוריה של שרון מהראיון של יונת?
    מקווה לגנן יום אחד (בעצם יש לי שני שתילים של תפוחי אדמה).

  7. מאת גילה:

    כמה מענין לקרוא את הפרספקטיבה אחרי שני קייצים,
    תודה שכתבת.

  8. מאת יעקב:

    שלום חברה אמיצים
    אני מאוד מתחבר לכל שקראתי-אך מנגד
    עניין אותי חינוך הילדים – אפשרות ההשתכרות
    שם בניכר ויותר מכך בכפר
    אשמח ליותר אינפורמציה
    המשך חיים מקסימים

  9. מאת אנדרי דב:

    קראתי את רשמכם מבולגריה כתושבים ישראלים וזה מרשים מאוד.זה זמן מה אני חושב לרכוש
    בית בכפר בבולגריה יש לי בעיה שאיני יודע את השפה הבולגרית האים זה מהוה מכשול לחלומי
    האים בטובכם תסכימו לכתוב מספר מילים למייל שלי בתודה מראש .
    אנדרי!

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )