יש תקופות בחיינו שברגל אחת אנחנו ניצבים בעבר, אולם הרגל השניה כבר נשלחת אל העתיד. כך קורה לפעוט בין השנתיים במעבר מתינוק לפעוט, כך קורה לנערה בת השלוש-עשרה שעוד רגע קט הופכת לאישה צעירה אבל ברגע אחד עוד קופצת על חבל כילדה.

יש מעברים הקשורים לגילו של האדם, ויש מעברים הקשורים לשינוי מעמדו – מרווקה לאישה נשואה, מאב לסב.

יש מעברים הנחגגים בטקסים מסורתיים קבל עם ועדה – חתונה, וישנן תקופות מעבר שאדם חווה אותן בינו לבינו – משבר גיל הארבעים.

יש מעברים שאנחנו גאים להכריז עליהם ברבים – הפכתי לאם, ויש כאלה שאנחנו מעדיפים להסתיר – נגמרה לי הווסת.

יש תקופות בהן אנחנו צועדים בשמחה מעבר לעתיד – הופ גדלתי בשנה, ויש שמעברים שמביאים עמם כאב שלא נגמר – הלכה לעולמה.

יש תקופות מעבר שאחריהן לא נחזור להיות מי שהיינו – השתנה קולו של הנער, ויש מעברים הנסתרים אפילו מעינינו – מה, אני זקנה? אני בכלל לא מרגישה כך! רק פסי הכסף בשער יסגירו את גילי למי שעומד מולי.

מוזמנים למסע חקירה וגילוי של תקופות מעבר נגלות ונסתרות, משמחות וכואבות, אוניברסליות ואישיות במיוחד.

בעולם טכנולוגי שעל דיגלו חרוטים עקרונות הנוחות והפינוק, התרגלנו לחשוב על פעילות גופנית במונחים של חוגי אחר-הצהריים, או השקעה ממוקדת בספורט שתכליתה שמירה על הכושר והגיזרה. אבל אם נבקש להרחיב את היריעה, ולשהות לרגע קצר במחיצת צמד המילים החינני הזה, ניאלץ להודות ש"פעילות גופנית" מתרחשת בנו כל העת. מתנועתן הקלה של העפעפיים בהפקחן עם בוקר, ועד לצניחתו של הגוף הלאה על גבי המיטה עם ערב, ואולי אף לאורך חשכת הלילה כולו. פעילות גופנית הינה לא אחרת מאשר החיים עצמם מנקודת מבטו של הגוף…

בימים עברו היה הגוף האנושי פעיל מאוד בכל עת ובכל מקום. הפעילות הגופנית היתה הדרך בה קיימו בני האדם את חיי היומיום. החל מן התנועה ממקום למקום שהתרחשה בכוח שרירי הרגליים, דרך גידול איסוף והכנת המזון, ועד הכנת המלבושים ובניית קורת-הגג. מכלול החיים כולו היה רצף מתמשך של פעילות גופנית. עם התפתחות התרבות האנושית על מכלול גווניה, התפתחו והשתכללו גם שפע של דרכים שבהן הפעילות הגופנית אינה רק אמצעי לקיים את החיים, אלא מטרה בפני עצמה. מיוגה ועד שחייה, מריקודי עם ועד קפוארה, מפלדנקרייז ועד פאולה – אינספור שיטות ודרכים שכל תכליתן: "פעילות גופנית". על כל אלה, ועל עוד הרבה יותר אתם מוזמנים לכתוב לנו בגליון הקרוב.

לכולנו יש צרכים מיוחדים, כמובן, אבל החברה שלנו מכוונת יותר לענות על צרכים מסוימים ופחות על אחרים וכך לחלק מהאנשים נשארים צרכים שקשה לענות עליהם והופכים אותם לחריגים, אולי מוזרים, לפעמים גם דחויים.

איך זה לחיות עם צרכים מיוחדים? איך מגדלים ילדים עם צרכים מיוחדים? מה עושים כאשר אדם רגיל ופעיל הופך לבעל צרכים מיוחדים?

האם "צרכים מיוחדים" מצביעים בהכרח על איזושהי נכות, או שאולי עצם החריגות טומנת בחובה דווקא הזדמנות? או מתנה?…

בעלי הצרכים המיוחדים הם לרוב אנשים נחבאים שאינם רגילים לאור הזרקורים. מתוך רצון להגביר את המודעות לסיפוריהם הייחודיים, אנחנו מזמינות אתכם הפעם להפתח ולחשוף סיפורים אישיים (אפשר גם בעילום שם אם זה יותר נוח), ולשתף אותנו באינספור הפנים של הנושא המרתק והמגוון הזה.