פעם, לפני עידן ועידנים, היה לי תיק משלי. לא היו בו קוקיות לשיער, חיתולים, בגדים להחלפה, גרביים זעירות, משחה לטוסיק, מיני מזונות ושלל שקיות ניילון לכל הפריטים שנגזר עליהם לשהות בהסגר עד הגיעם למכונת הכביסה. פעם היה לי תיק משלי; היו בו כמה שקלים, ספר רישום, מכחול וצבעי מים. הלכתי הרבה, חיכיתי לאוטובוסים, ישבתי ליד החלון בצד שאין שמש. וציירתי. בכל רגע פנוי.

את ערכת צבעי המים הראשונה שלי רכשתי זמן לא רב לאחר סיום לימודי האמנות. בעזרת צבעי המים קניתי לעצמי אחיזה במיומנויות ההתבוננות והרישום שחשתי כי חסרו לי. חקרתי את צבעי המים – מרישום כתמי, נוזלי וכמעט מופשט ועד לרישום קפדני, איטי וזהיר של חפצים, בניינים ודמויות בהם צפיתי. עבורי, קסמם הגדול של צבעי המים טמון בפשטות השימוש ובעושר ההבעה שהם מאפשרים למצייר. כמו שירה, ניתן לברוא באמצעותם עולמות שלמים באמצעות מעט מאד חומר.

 בשונה מצבעים אחרים, בצבעי מים אין לבן. הלבן הוא הדף ולכן, חפצים לבנים או בוהק יהיו נטולי צבע. בניגוד לצבעי שמן או אקריליק, בהם נבנה הציור משכבות אטומות או אטומות למחצה ומתקדם מן הצללים אל הבוהק, ה-highlight, בצבעי מים התהליך הוא הפוך – הציור מתקדם מן הבוהק – הדף הריק – אל הצללים. הצבעים השקופים מונחים זה על גבי זה כצעיפים ססגוניים על גבי מקור אור. השכבה החדשה אינה מסתירה את קודמתה אלא משתלבת בה ויוצרת גוון חדש.

 הציור בצבעי מים מציע דרגות שונות של שליטה או אובדן שליטה בחומר; מידת הדילול במים של הצבע, נפח הצבע שהמכחול מסוגל לשאת, יכולת הספיגה של הנייר – כל אלו הם נעלמים במשוואה שתוצאותיה משתנות תדיר, שכן בצבעי מים ממשיך הציור לצייר את עצמו והיד האוחזת במכחול נדרשת לסבלנות ולנכונות לפעול ביחד עם הדימוי המתהווה.

 לאורך השנים, אני מזהה שצבעי המים משרתים אותי בתקופות ביניים, בין פרק ציורי אחד למישנהו. כשאני לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי, או כשנדמה לי שהתחפרתי עמוק מדי בטכניקה מסוימת, צבעי המים מציעים לי מפלט, מנתקים את היד והתודעה מהתנועות והמקצבים שהשתרשו בי ומייצרים לי התחלה חדשה. התנועה הרכה של המים ושלוליות הצבע שנפרשות בעדינות על הנייר הלח מעוררות בי שמחה וצניעות. לא עליי המלאכה לגמור – לנגד עיניי ממשיכים הכתמים לנוע עד להתייבשותם המלאה.

 במפתיע, צבעי מים אינם עשויים ממים. הם עשוים מפיגמנטים ומגומי ערביקום, שרף מקליפה של עץ שיטה שגדל באפריקה. הפיגמנטים לא נמסים במים, אבל כן נמסים בגומי ערביקום. הגומי, בעצם, מחזיק את הציור על הדף אחרי שהמים התנדפו. נכון שזה נשמע אקזוטי, אבל גומי ערביקום הוא כל כך נפוץ שאפילו לא שמתם לב אליו. הדבק של הבולים, הצמיגות של הסירופ, הדביקות של הסוכריות, ובאופן כללי – E414 על האריזות בסופר.

 מכחולים לצבעי מים עשויים משיער רך וארוך. המכחול מעוצב בצורת טיפה ומאפשר הנחת כתם צבע או שרטוט קו עדין, לפי מידת הלחץ שמפעילה היד האוחזת במכחול. מכחול טוב מסוגל להחזיק כמות גדולה של צבע ולשחרר אותה בהדרגה, באופן ברור ואחיד, ככתם או כקו.

 נייר לצבעי מים הוא נייר עבה שמסוגל לספוג כמות גדולה של מים מבלי להתפורר. פני השטח של הנייר גבשושיים, כדי שהצבע יתפס בנייר ולא יטפטף על פני השטח. את הנייר צריך להדק למשטח נוקשה, שלא יתעוות מחמת הרטיבות. בספרי רישום לצבעי מים הדפים מחוברים זה לזה (מכל הכיוונים) – לאחר שהתייבש הציור בדף העליון, מנתקים אותו בזהירות מזה שתחתיו, וכך מקבלים ציור יבש ללא גלים וגלגולים.

 אבל כל זה לא ממש משנה. לא צריך לדעת הרבה על צבעי מים בכדי לצייר בהם. כל מה שצריך זה מכחול וכלי קטן עם מים. ומתוך אי הידיעה אפשר לגדול לאינספור כיוונים, תגליות, הנאות קטנות וגדולות. צבעי מים מציעים חופש. החופש לזרום.

נושאים: אמנות, יצירה, מים, צבעי מים