ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 7 באוקטובר, 2012

לתקן שגיאות

(מתוך הספר בלמידה מתמדת מאת ג'ון הולט)

כשילדים מתחילים ללמוד לדבר, הם משתמשים לעתים קרובות בשם-עצם אחד כדי לציין משפחה שלמה של עצמים. בספר "כיצד לומדים ילדים" סיפרתי על ילד שקרא לכל חיות-השדה "פרות", אפילו לסוסים ולכבשים. מספר סיבות חשובות שכנעו אותי כי ראוי להימנע מתיקון שגיאות מסוג זה:

  1. נימוס: אם היינו מארחים איש חשוב מארץ זרה, לא היינו מתקנים כל טעות שלו באנגלית, גם אם הוא היה מעוניין מאוד ללמוד את השפה, כי זו גסות-רוח. אנחנו לא רגילים לבחון את התנהגותנו לילדים במושגים של נימוס וגסוּת אבל מן הראוי לעשות זאת.

  2. ילד המצליח לבודד קבוצה של עצמים ולתת להם שם, מבצֵע הישג אינטלקטואלי משמעותי. התגובה הראשונה לצעד כזה צריכה להיות הכרה וקבלה, בלי לעשות מזה סיפור. עלינו להבהיר לילד באמצעות תגובתנו שהוא עשה דבר טוב, ולא לגרום לו לתחושה שהוא עשה טעות. שימו את עצמכם במקומו. אילו הייתם בארץ זרה ורק התחלתם ללמוד את השפה, איך הייתם מרגישים אם כל מי שסביבכם היה מתקן כל טעות שלכם? אם אינכם יוצאי-דופן, תהפכו לזהירים כל-כך עד שתדברו רק מעט אם בכלל. הכרתי אדם ששהה שישה או שבעה חורפים במקסיקו אך לא הצליח להגיד יותר מעשרים מילים בספרדית, כי הוא לא היה מסוגל לומר משהו אלא אם היה בטוח שזה נכון.

  3. יש האומרים: "אם לא נעשה משהו או נגיד משהו, לא נעזור ללמידה". אבל הרי זו בדיוק הנקודה. מספיק שנשתמש בשפה בעצמנו בשביל לתת לילדים את כל העזרה שהם צריכים. הילד הקטן לומד, ומהר, שחיות מסוימות נקראות "סוסים" או "כבשים" ולא "פרות", מפני שאנשים אחרים קוראים להן כך. בקיצור, לא צריך "ללמד" או "לתקן" כדי לעזור לילדים ללמוד.

  4. תמיד עדיף לאפשר לילד להבין בכוחות עצמו מאשר שילמדו אותו – בהנחה, כמובן, שהלמידה לא מלווה בסכנת חיים, כמו במקרה של ריצה לכביש סואן. אבל בתחומים העיוניים אין יוצאים מכלל זה. ראשית, מה שילד לומד בעצמו הוא זוכר טוב יותר. שנית, ודבר זה חשוב אף יותר, בכל פעם שהוא לומד משהו בעצמו, הוא רוכש עוד ביטחון ביכולתו ללמוד.

  5. אנו משטים בעצמנו אם נדמה לנו שתיקון שגיאות בנחמדות לא נשמע כתוכחה. לתקן שגיאה למבוגר מבלי לפגוע ברגשותיו במידה כלשהי, ניתן רק בנסיבות יוצאות דופן ועם המון טקט. איך אפשר להניח שילדים, שתחושת הזהות שלהם, האגו, והביטחון העצמי שלהם הרבה יותר חלשים, יכולים לקבל את התיקון בשוויון נפש. הייתי אומר שב-99 אחוזים מהמקרים יראו הילדים בתיקון סוג של תוכחה, ולא משנה כמה נהיה נלהבים, נוחים, רגועים או מרתקים. בעניין זה אני קיצוני, יותר מאשר בכל עניין אחר. ראיתי זאת יותר מדי פעמים במו עיני.

  6. האמירה "ילדים רוצים ללמוד" – נכונה באופן מסוים, אבל גם מטעה באופן מסוים. כן, הם רוצים ללמוד, אבל באותו אופן שהם רוצים לנשום. למידה, כמו נשימה, אינה בחירה עבור ילדים קטנים. הם לא חושבים, "עכשיו אני עומד ללמוד את זה או את זה". טבעי להם להתבונן, לקלוט את העולם דרך חושיהם ולמצוא בו מובן, בלי לדעת איך הם עושים זאת או אפילו בלי לדעת שהם עושים זאת. אחת הטעויות הגדולות שאנו עושים עם ילדים היא להפוך אותם מודעים ללמידה שלהם, כך שהם מתחילים לשאול את עצמם "האם אני לומד או לא?" האמת היא שכל מי שממש חי, כל מי שחושף את עצמו לחיים ומקדם אותם במרץ ובהתלהבות, גם לומד. הדאגה לגבי הלמידה היא זו שמכבה את הלמידה אצל הילדים. כשהם מתחילים לראות את העולם כמקום מסוכן, שעליהם להתגונן מפניו ולהיסגר ממנו, כשהם מתחילים לחיות פחות בחופשיות ובאופן מלא, או-אז הלמידה שלהם גוועת.

  7. אפילו כשילדים מגיעים לגיל שבו הם לומדים באופן מכוון ומודע משהו שהם רוצים ללמוד, הם אינם רוצים שיתקנו אותם כל הזמן. ילד בריא יעדיף כמעט תמיד להבין דברים בעצמו. מורה ותיק סיכם זאת יפה: "עצה ידידותית," הוא אמר "היא דבר מעצבן."

4 תגובות   (רסס)

  1. רועי שרון הגיב:

    ג'והן הולט מעניין כתמיד.

    אבל לדעתי הוא החמיץ סיבה מרכזית אחת: השגיאות האלה נחמדות! (הבעיה היא שלוקח ילד או שניים עד שמבינים את זה…)

  2. כנרת הגיב:

    נכון, השיבושים מתוקים מאוד, וגם מרתקים ומאלפים; בזבוז גמור לתקן אותם.
    מי שרוצה לעקוב אתי אחרי ההיגיון שמאחורי השיבושים, מוזמן: http://kinneretazriel.wordpress.com/2012/06/21/%D7%AA%D6%BC%D6%B9%D7%90%D7%9B%D6%B4%D7%99%D7%9C%D6%B4%D7%99/

  3. נירה שרון הגיב:

    'אשרי ילדים שמבוגרים בסביבתם מקשיבים להם. מוכנים להיפתח להגיון שלהם.
    למקרא כנרת, ג'ון הולט, עלתה בי אסוציאציה. אני רוצה לשתף אתכם בה.
    לפני שנים ישבתי עם נכדי ברק – אז בן שנה וקצת – על גשרון קטן על שפת אחד מנחלי הצפון. הצטרפה אלינו ילדה, גדולה מברק בחדשים ספורים. 'בגרותה' התבטאה בעיקר בשפה שכבר הייתה לה.
    שניהם, סקרנים כילדים, סקרו זה את זה. היא אף התכופפה מעט, הביטה לתוך עיניו, פיו, ולטפה את ראשו הפלומתי.
    'אין לו שערות' ציינה. 'גם לאח שלי אין'.
    ולאחר דקות הוסיפה מהורהרת 'אין לו שיניים'.
    השניים שכשכו רגליהם במי הנחל, ואז ה'בוגרת' אומרת:
    זה טוב שהרגליים שלו במים, ככה יצמחו לו השיניים מהר יותר..
    ..וגם השערות.

    ימים הסתובבתי אחר כך, מהרהרת בדברים שגילתה לי.

  4. אושרי הילזנרט הגיב:

    מרתק כל מה שנכתב פה, אני הולך לשים את הרגלים בגיגית

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )