הזכות לעבודה מועילה

ילדים רוצים וזקוקים וראויים וזכאים לקבל, ברגע שהם רוצים בכך, הזדמנות לעשות עבודה מועילה. זהו פשע למנוע מילד שרוצה לעשות עבודה מועילה, או מאדם בכל גיל, את ההזדמנות לעשות אותה. ההבחנה, או אפילו הסתירה, שאנחנו מכניסים בין לימודים לעבודה היא שרירותית, לא מציאותית, ולא בריאה.

— ג'ון הולט, The Underachieving School

מעבר לידע

בראשית יש נתונים – מה שאנחנו רואים, שומעים, טועמים, חשים. ערב רב של נתונים שמציף אותנו בשטף בלתי ניתן לתפיסה עד כדי כך שאנחנו לומדים לא לראות את רובם, אלא אם פיתחנו כושר התבוננות, קשב, תחושה בגוף.

לנתונים האלה אנחנו מכניסים משמעות, יוצרים מהם הבנה, מחברים לתבניות ודפוסים – הופכים למידע. המידע הזה הוא מה שקל לאחסן בתודעה: צורות, סיפורים, נוסחאות, כללים, וכל אותם דברים שאפשר ללמד.

כל זה עדיין לא ידע.

Continue reading

שמות

אני אוהב להמציא לדברים שמות, שרק אני מכיר.
למשל דבקונית זו החיה הזו, שהולכת על תקרה ועל קיר.
נוחי זה המקום אצל אמא, שם נעים לשים את הראש,
וליטופי זה הסוודר, שאני הכי אוהב ללבוש.
צ'יטה זה האוטו שלנו, שהוא הכי מהיר,
ושמש זה איתמר, כי יש לו שיער בהיר.
אמרתי פעם לאבא מה זה בית עם מאה קומות,
הוא צחק והסביר ש"יש לכל הדברים כבר שמות".
אז אני כבר לא מספר, ושומר את הכל בלב,
את כל השמות שלי, שאותם אני הכי אוהב.

שאלות מדעיות

הכלב חולם חלומות? ואיך מרגישה לטאה?
לא מצאתי תשובות בַּספרים, גם לא של שנה הבאה.
לאן נופל הכוכב? והשמש טובעת בים?
איך בחיבוק של אמא, כל העצב פתאום נעלם?
אלוהים, איך הוא נראה? מה היה כאן לפני הכל?
מה יש יותר בעולם, כוכבים או גרגרים של חול?
איך מוצאים דבר שאבד? ולאן כדאי להסתכל?
השאלות החשובות בשבילי, הן אלו שאני שואל.

מחשבות על מים

"מי הנחלים מקיימים את הזרימה,
שנה אחר שנה,
שנה אחר שנה" (רחל שפירא)

המים זורמים, בלי לעצור ולתהות על מיכל הקיבול שלהם, על שינויים בהרגלי הזרימה או על נתיב הנחל. הם זורמים; לעתים שוצפים קוצפים, לעתים מחלחלים ולעתים מתנהלים מעדנות בלי לעצור לתהות מאין באו ולאן הם הולכים, בלי לבחון לעומק את תצורת חלוקי הנחל, בלי לתהות על שינוי שנוצר פתאם בנתיב הזרימה הקבוע שלהם. המים זורמים, כל הזמן בתנועה (וכבר ידוע אילו צרות נופלות בגורלם של מים עומדים…)

Continue reading

בבניאס

(מתוך גיליון 49, דצמבר 2003)

מים, בוץ, צל, בקבוקי מים קרים, עשרה ילדים, שלוש אמהות ואבא אחד.

יום חם על שפת הבניאס. מישהו שבילה שם לפנינו חפר תעלה לכיוון המים. כשהגענו, משכה התעלה את תשומת ליבנו. היא לא היתה שם קודם.
לאחר טבילה במים, אוכל והתנדנדות על החבל החלו רוב הילדים לעבוד בתעלה. ילדים בני תשע ומטה – עבדו כולם יחד. אלה חפרו, אלה שפכו, אלה מילאו, אלה נתנו הוראות.
הרמוניה מופלאה.

Continue reading

לחכות

אבא מחכה לַפנסיה: "הלוואי שהיא תגיע מהר".
אמא מחכה לנו: "תזדרזו, כי אם לא – נאחר".
אחותי עושה דיאטה, ומחכה לרדת במשקל.
אח שלי יהיה עשיר: "כשיש כסף, הכל יותר קל".
גם אני מחכה שאגדל, והכל אעשה לבד.
היום הזה שכולנו רוצים, יהיה יום מאוד מיוחד…