ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 29 בדצמבר, 2010

מקום אצל העץ

(מתוך הספר A Pattern Language‏ מאת כריסטופר אלכסנדר, דפוס 171)

כאשר שותלים עצים או גוזמים אותם בלי לתת את הדעת למקומות המיוחדים שהם יוצרים, הם נהיים חשובים כמתים עבור האנשים שזקוקים להם.

[…] בדרך כלל, העצים שנוטעים בערים ובפרברים בימינו לא עונים על הצורך האנושי בעצים. הם לא מספקים תחושת יופי ושלווה, כי מציבים אותם ובונים סביבם בלי לתת את הדעת למקומות שהם יוצרים.

העצים שאנשים אוהבים הם אלה שיוצרים מקומות עם משמעות חברתית: מקום לנוח, מקום לעבור דרכו, מקום לחלום עליו, ומקום לצייר. לעצים יש יכולת ליצור מגוון סוגים של חלל חברתי:

  • מטריה – עץ בודד המשתרע לרוחב (כמו אלון) יוצר חדר חוץ;
  • זוג – שני עצים יוצרים קשת מעבר;
  • חורשה – כמה עצים מקובצים יחד;
  • ככר – קבוצת עצים המקיפה שטח פתוח;
  • שדרה – שתי שורות עצים, שצמרותיהם שלובות, משני צדי שביל או רחוב.

רק כאשר היכולת של העץ ליצור מקום באה לידי ביטוי, או-אז מורגשת נוכחותו וחשיבותו האמיתית.

לעצים שמוצבים כיום אין דבר מכל זה – הם תקועים בגומות מבודדות במגרשי חניה ולצד הכביש, או בתוך "אזורים גנניים" שאפשר לראות אך לא להיות בהם. הם לא יוצרים מקום בעל משמעות – ולכן הם חסרי משמעות עבור האנשים.

עכשיו, יש סיכון שמי שקרא עד כאן יטעה לחשוב שצריך "לנצל" עצים לטובת האנשים באופן מועיל. ולמרבה הצער, אכן יש כיום בערים נטיה חזקה לנהוג בדיוק כך – להתייחס לעצים כמכשירים לסיפוק הנאה עבורנו.

אבל אנחנו אומרים בדיוק ההפך. עצים בעיר, סביב בניין, בפארק, או בגן, אינם כמו עצים ביער. הם זקוקים לתשומת לב. כשבוחרים לגדל עץ בעיר, יש להכיר בכך שזה משנה את מהותו האקולוגית. למשל, ביער העץ צומח במיקום העדיף מבחינתו, היכן שהצפיפות, השמש, הרוח, הלחות – כולם מותאמים לו בתהליך של ברירה טבעית. אבל בעיר העץ צומח היכן שנשתל, והוא לא ישרוד ללא טיפול מסור – גיזום, השגחה, איטום פגעים בקליפה…

וכאן אנחנו מגיעים לאבחנה דקה לגבי מערכת היחסים בין האנשים לעצים. העצים לא יזכו לטיפול אם הם לא יהיו במקום שאנשים אוהבים ומשתמשים בו. אם נוטעים אותם בצורה אקראית בגן כלשהו או בין השיחים באיזשהו פארק, הם לא יהיו קרובים לאנשים מספיק כדי לעורר את תשומת ליבם; וזה מקטין את הסיכוי שהם יזכו לטיפול שהם זקוקים לו.

כך שבסיכום נוכל לראות את טבעה של הסימביוזה המורכבת בין עצים לבני אדם:

  1. ראשית, אנשים זקוקים לעצים – מהסיבות לעיל.
  2. אבל כשאנשים נוטעים עצים, העצים האלה זקוקים לטיפול (להבדיל מעצים ביער).
  3. העצים לא יקבלו את הטיפול הדרוש להם אם הם לא במקומות שאנשים אוהבים.
  4. וזה מחייב שהעצים יצרו מרחבים חברתיים.
  5. כשהעצים יוצרים מרחבים חברתיים, הם יכולים לצמוח באופן טבעי.

כך יוצא שמכוח הנסיבות המיוחדות, עץ בעיר לא יכול לצמוח היטב ובאופן התואם את טבעו, אלא אם הוא משתף פעולה עם האנשים ועוזר להם ליצור חללים שהם זקוקים להם.

לכן:

אם נוטעים עצים יש לנטוע אותם בהתאם לטבעם, כך שיצרו קשת, שדרה, ככר, חורשה, או עץ משתרע בודד באמצע שטח פתוח. ואת הבניינים הסמוכים יש לעצב בהתאם לעצים, כך שהעצים, בפני עצמם וגם יחד עם הבניינים, יצרו מקומות שבהם אנשים יוכלו להשתמש.

תגובה אחת   (רסס)

  1. מאת נמי:

    רובנו שכחנו את כל הטוב והנכון בגינון, עצים וטבע בעיר. אנו נוסעים לכל מיני מקומות בעולם ואוהבים את השדרות יפות שם הגינות המיוחדות והפארקים ולא מבינים שזה לא מסובך ולא קשור לאקלים שלנו. ודווקא אצלינו בארצנו החמה אנו זקוקים להם יותר מבמקומות אחרים העצים משנים את האקלים. הם מקירירים את הקיץ ומאפשרים לנו להסתובב, לילדים לשחק ברחובות, הכיכרות והגינות גם בימים החמים והקשים של קיץ הישראלי. במקום זאת אנו או בגלל זה אנו תקועים בחדרים אטומים ממוזגים במזגנים אשר הופכים את הקיץ הישאלי שלנו, זה למחוץ לחדרים הממזוגים, לעוד יותר חם ופחות אפשרי למחייה.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )