5 באפריל, 2012

מומחה ומתלמדים

 (מתוך הספר A Pattern Language‏ מאת כריסטופר אלכסנדר, דפוס 83)

הדרך הבסיסית ללמוד היא לעזור למישהו שיודע היטב את העבודה.

זוהי הדרך הפשוטה ביותר לרכוש ידע, והיא יעילה להפליא. בהשוואה אליה, למידה בעקבות הרצאות וספרים היא יבשה כאבק. אך אופן למידה זה כמעט ונכחד לחלוטין בחברה המודרנית.
בתי הספר והאוניברסיטאות השתלטו והפכו לעיוניים אופני למידה רבים, אשר בימים עברו היו קשורים בקשר הדוק לעשייה הממשית של אנשי מקצוע, סוחרים, אומנים ומלומדים עצמאיים. במאה ה-12 למשל, אנשים צעירים למדו באמצעות עבודה לצד המומחים – עזרו להם ובאו במגע ישיר עם כל חלקי האוכלוסיה. כאשר האדם הצעיר חש כי הוא בשל לתרום את חלקו בתחום מסוים של ידע או משלוח יד, הוא היה מכין מוצר ברמת המומחה – master-piece. ובהסכמת המומחה, הופך לחבר בגילדה (אגודה של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום – ש"ק).

ניסוי שנערך ע"י אלכסנדר וגולדברג הדגים כי כיתה בה אדם אחד מלמד קבוצה קטנה תתגלה כמוצלחת יותר במקרים בהם "הסטודנטים" עוזרים "למורה" לעשות משהו, או לפתור בעיה עמה הוא מתמודד בכל מקרה, ומוצלחת פחות כאשר מדובר בהעברת נושא מופשט או עניין כללי.

אם אכן כך הדבר במרבית המקרים, כלומר, אם סטודנטים יכולים ללמוד טוב יותר כשהם מתפקדים כמתלמדים ועוזרים לעשות משהו מעניין, מתבקש כי בתי הספר והאוניברסיטאות שלנו, כמו גם המשרדים והמפעלים, יספקו תנאים פיזיים הולמים אשר יאפשרו, בטבעיות, קיום יחסי מומחה-מתלמד: תנאים סביבתיים בהם עבודה משותפת סובבת סביב מאמציו של המומחה וכאשר חצי תריסר מתלמדים – לא יותר – שוהים בחללי עבודה המחוברים לסביבת העבודה המשותפת.

ידועה לנו דוגמא לדפוס זה, בבניין הביולוגיה המולקולרית באוניברסיטת אורגון. הקומות בבניין מורכבות ממעבדות, כל קומה תחת פקוחו של פרופסור לביולוגיה, בכל קומה שניים או שלושה חדרים קטנים הנפתחים למעבדה ומיועדים לסטודנטים לתואר, הפועלים תחת הנחיותיו של הפרופסור.

אנו מאמינים כי צרות שונות של דפוס זה אפשריות במגוון של מקומות עבודה כמו גם בבתי ספר. עריכת דין, ארכיטקטורה, רפואה, מקצועות הבנייה, עבודה סוציאלית,הנדסה – בכל תחום ניתן לבסס דרכי למידה ובעקבות כך, בהתאמה, את הסביבה בה עובדים המתלמדים.

לכן:

ארגנו את העבודה בכל קבוצת עבודה, מפעל ומשרד כך שהעבודה והלמידה ילכו יד ביד. התייחסו לכל מטלה כאל הזדמנות ללמידה. לצורך כך, ארגנו את העבודה סביב המבנה המסורתי של מומחה ומתלמדים. תמכו בצורה זו של ארגון חברתי באמצעות חלוקה של חללי העבודה לאשכולות הפזורים במרחב, אחד לכל מומחה ומתלמדיו, בהם יוכלו להפגש ולעבוד בצוותא.

3 תגובות   (רסס)

  1. מאת לילך:

    מסכימה כל-כך.
    בכל רמה- פרקטית רוחנית, אידאולוגית.
    שלמידה נובעת מעשייה ומבגחירה. שיש 'למידה שאינה יודעת'.
    לדוגמא- לקורסי ההכנה ללידה שלי תמיד מצרפת בשמחה מדריכה מתלמדת.. זה תמיד לטובה.
    חג שמח!

  2. מאת רועי שרון:

    תפס אותי בדיוק בזמן שזה רלוונטי לי. תודה!

  3. מאת אושרי הילזנרט:

    תודה. מזכיר לי את הגורוקולה. קישור : http://en.wikipedia.org/wiki/Gurukul

    לעזור למישהו שיודע את העבודה זו דרך נפלאה ללמוד.
    ישנו גם הלימוד העצמי בהנחייתו של בעל ידע. התלמיד שואל את השאלה – והמנחה מכוון אותו אל התשובה – אבל לא נותן לו אותה.
    אני בכלל חושב שאפשרי שבמקום מנחים בעלי ידע – אפשר שיהיו רק "תומכים" – שהם בעצם אנשים שמתלווים לתלמיד, אך אין להם ידע ספציפי בתחום מסויים – רק את הידע כיצד לתמוך וללוות אדם שנמצא בתהליך למידה. התלמיד כבר יגלה את הידע ואולי אפילו ימציא אותו בעצמו.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )