חגית נובק

ילידת 1968, אמא לארבעה ילדים נפלאים בחינוך ביתי ובחינוך הממוסד. אוהבת לעסוק בכתיבה ובהקשבה. מתגוררת בגליל.

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 20 בינואר, 2013
3 תגובות

לחיים אין כל הפך

כאשר תעברו ביער שצמח וגדל ללא הגבלה והפרעה מצד בני האדם, תראו לא רק שפע של חיים סביבכם, אלא גם עצים שנפלו וגזעים מתפוררים, עלים נרקבים וחומרים מתפרקים, על כל צעד ושעל. תראו מוות בכל מקום באותה מידה שתראו חיים.

אך בבדיקה קפדנית יותר, תגלו שהגזעים המתפוררים והעלים הנרקבים מאפשרים לא רק הולדת חיים חדשים, אלא שהם גם מלאי חיים בעצמם. פועלים בהם מיקרואורגניזמים. מולקולות מארגנות את עצמן מחדש. אם כן, המוות אינו נמצא בשום מקום, יש רק שינוי צורה של צורות חיים. מה תוכלו ללמוד מכך?

המוות אינו ההפך מהחיים. לחיים אין כל הפך. ההפך של מוות הוא לידה. החיים הם נצחיים.

                                                                                                אקהרט טול "דממה מדברת"

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 23 בספטמבר, 2012
9 תגובות

קוים דקים: הקו הדק שבין מתן חופש להזנחה

בקרקס הגדול של החיים, משול בעיני מעשה ההורות לאמנות ההליכה על חבל. חבלים רבים ושונים מתוחים להם שם מתחת לרגלינו הרועדות, אבל אחד מהדקים והגמישים ביותר מביניהם הוא אותו כור דקיק וחמקמק אשר מגדיר את ההבדל בין מתן חופש לבין הזנחה. איכשהו לא מרבים לעסוק בו בגלוי. בדיונים על הורות ועל חינוך מקובל הרבה יותר לדבר על "גבולות" שעיקר עניינם הוא בין מתן חופש להגבלתו (גבולות בין "מותר" ל"אסור"). אולם בעוד שמעברה האחד של "ארץ מותר" שוכנת לה "ארץ אסור", הרי שסביב לשתיהן מתפרשים מרחביו האינסופיים של ה"מותר הכל". לכאורה אלה הם מרחבי החופש המוחלט שרבים כמהים אליו בסתר ליבם, ושיש נטיה לחשוב שגם ילדים נוהים אחריו. אולם למעשה המרחבים האינסופיים של ה"מותר הכל", הרומזים לנו מרחוק בזהרורי אור מסנוור של חופש מוחלט, אינם אלא תחפושת מלבבת של ישימון צחיח ואכזר, הלא הוא ישימון ה"לא איכפת לי ממך", או במילים אחרות "מרחב ההזנחה".

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 30 באוגוסט, 2012
תגובה אחת

מעבר למגבלות הגוף

כשהגוף נפגע, אנו נוטים לחשוב שהכל פגוע אצלנו. אבל לי חשוב מאוד להוכיח לעצמי שגופי הוא רק חלק ממני. אנחנו גדולים בהרבה מסך כל האיברים שלנו…אף אחד לא שווה פחות בגלל מצבו הגופני הירוד. למען האמת, אני מרגיש עכשיו שלם עם עצמי אפילו יותר משהייתי קודם, משום שהצלחתי להתעלות מעבר לרבות מהמגבלות הפסיכולוגיות והרגשיות שסבלתי מהן לפני שהמחלה התפתחה בגופי.

מתוך: מחשבות על החיים – מורי שוורץ.
(פרופ' מורי שוורץ התפרסם בזכות התמודדותו יוצאת הדופן עם מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא שבה לקה בגיל מתקדם).

26 בפברואר, 2012
19 תגובות

יודעים להיות הורים

כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב את הרשימה הזאת. הסיבה העיקרית שלא עשיתי זאת עד עכשיו, היא כי יש לי יותר מדי מה להגיד בנושא. הסיבה העיקרית שהחלטתי לנסות עכשיו שוב היא שהנושא שנבחר לגליון הנוכחי הוא "ידע" ואולי זה יעזור לי קצת להתמקד ולבחון את כל הנושא מן הזוית הזו של "ידע" לעומת "ידיעה" בתחום הרחב כל-כך של הורות. המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 29 בנובמבר, 2011
5 תגובות

מה שנשאר

מאת ג'ק ריימר, יוסטון כרוניקל

ב-18 בנובמבר 1995, עלה לבמה הכנר יצחק פרלמן לנגן קונצרט באולם אייברי פישר במרכז לינקולן בניו יורק.
אם אי פעם הייתם בקונצרט של פרלמן, אז בוודאי אתם יודעים שלעלות לבמה זה הישג לא קטן בשבילו. הוא חלה בפוליו כשהיה ילד ומאז יש לו התקן תמיכה וריסון בשתי הרגליים והוא הולך בעזרת זוג קביים. לראות אותו הולך לאורך הבמה, צעד אחד בכל פעם, בכאב ובאיטיות – זהו מראה שלא ניתן לשכוח. הוא הולך בכאב ועדיין באופן מלכותי ואצילי עד שהוא מגיע לכסא. ואז, הוא מתיישב באיטיות, מניח את הקביים על הרצפה, מתיר את התקן התמיכה מרגליו, מעביר רגל אחת לאחור ומושך רגל שנייה לפנים. ואז הוא מתכופף ולוקח את הכינור, שם אותו תחת סנטרו, מהנהן בראשו למנצח ומתחיל לנגן.

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 16 בנובמבר, 2011
תגובה אחת

שירי ערש

אני חושב שכל אמא צריכה לשיר שירי ערש לילד שלה. חשוב לבטא את העצמי בשירה גם אם מזייפים. בזמן השירה נרקם הקשר הרוחני והמוזיקה היא אמצעי ריפוי.

שלמה בר, סולן להקת הברירה הטבעית

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 8 בנובמבר, 2011
2 תגובות

רפואת המוסיקה

כמה אנשים בקבוצה היו בעלי יכולת לרפא במוסיקה. ריפוי היה המילה שבה הם השתמשו לעיתים בתרגום, אך הכוונה לא הייתה לריפוי ממחלות או לריפוי פיסי. ריפוי היה כל דבר טוב שאדם תורם לקבוצה…

באותו יום הודיעו לי שקונצרט מוסיקלי גדול עומד להתקיים. המיטלטלים הספורים שנשאנו לא כללו שום כלי נגינה, אך כבר מזמן חדלתי לשאול כיצד והיכן יופיעו הדברים.

המשך »

רעיונות לפתיחת נושא חדש לדיון 2 באוקטובר, 2011
2 תגובות

מוזיקה

האם מוזיקה היא משהו שמבצעים? משהו ששומעים? או שיש בה משהו מעבר להופעה ולקהל?
למה משמשת אותנו המוזיקה? מתי אנחנו שרים, ולמי?
מה מקורה ההיסטורי של המוזיקה? איך המוזיקה מופיעה בחיים המסורתיים? האם גם לחיות יש מוזיקה?
האם מוזיקה הכרחית לכל דת וגישה רוחנית? האם היא מקרבת אותנו לשמים או מורידה אותנו לקרקע?
מה בין כללי ההרמוניה המוגדרים ובין ההמיה הספונטנית שיוצאת מהלב? איך אפשר לפתח את הביטוי המוזיקלי שלנו, של ילדינו? מה זה כשרון מוזיקלי? מה לגבי הביטוי המוזיקלי של אלה שלא נחנו בו?

עם תחילתה של שנה חדשה אתם מוזמנים לכתוב לנו על מוזיקה. שתפו אותנו בחוויות אישיות, בדעות, רעיונות, והגיגים, ואפשרו לעצמכם לנצל את הטכנולוגיה המתפתחת של העת הזו ולהוסיף לרשימות גם קישורים למוזיקה אמיתית. כזו ששומעים באוזניים, ומרגישים בלב…

שתהיה לכולנו שנה נפלאה, שנה שבה נזכה לשמוע בתוכנו ולהשמיע לעולם את המוזיקה הפרטית והחד-פעמית שבלב כל אחד ואחת מאיתנו. שנה טובה!

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 8 בספטמבר, 2011
תגובה אחת

בילבי הולכת לבית הספר

"…טומי ואניקה תמיד העיפו מבט מלא געגועים לעבר וילה וילקולה כששרכו דרכם לבית הספר. הם היו מעדיפים ללכת לשחק עם בילבי. לו לפחות היתה גם בילבי הולכת לבית הספר, זה היה עוד נסבל איכשהו.

המשך »

רעיונות לפתיחת נושא חדש לדיון 1 באוגוסט, 2011
תגובה אחת

תקופות מעבר

, , ו

יש תקופות בחיינו שברגל אחת אנחנו ניצבים בעבר, אולם הרגל השניה כבר נשלחת אל העתיד. כך קורה לפעוט בין השנתיים במעבר מתינוק לפעוט, כך קורה לנערה בת השלוש-עשרה שעוד רגע קט הופכת לאישה צעירה אבל ברגע אחד עוד קופצת על חבל כילדה.

יש מעברים הקשורים לגילו של האדם, ויש מעברים הקשורים לשינוי מעמדו – מרווקה לאישה נשואה, מאב לסב.

יש מעברים הנחגגים בטקסים מסורתיים קבל עם ועדה – חתונה, וישנן תקופות מעבר שאדם חווה אותן בינו לבינו – משבר גיל הארבעים.

יש מעברים שאנחנו גאים להכריז עליהם ברבים – הפכתי לאם, ויש כאלה שאנחנו מעדיפים להסתיר – נגמרה לי הווסת.

יש תקופות בהן אנחנו צועדים בשמחה מעבר לעתיד – הופ גדלתי בשנה, ויש שמעברים שמביאים עמם כאב שלא נגמר – הלכה לעולמה.

יש תקופות מעבר שאחריהן לא נחזור להיות מי שהיינו – השתנה קולו של הנער, ויש מעברים הנסתרים אפילו מעינינו – מה, אני זקנה? אני בכלל לא מרגישה כך! רק פסי הכסף בשער יסגירו את גילי למי שעומד מולי.

מוזמנים למסע חקירה וגילוי של תקופות מעבר נגלות ונסתרות, משמחות וכואבות, אוניברסליות ואישיות במיוחד.