רשימות בנושא מודעות

5 בפברואר, 2012
6 תגובות

הגוף יודע

למוח שלנו יש הרבה חלקים, ואנחנו לא מודעים לכולם. למעשה, אנחנו מודעים רק לחלק קטן ממה שקורה אצלנו במוח. אחת הדרכים לגשת לחלקים במוח שאנחנו פחות מודעים אליהם, היא באמצעות הפניית תשומת הלב אל הגוף.

למעשה, "מוח" זה לא דבר פשוט. כבר לפני כשלושים שנה החלו מדענים להכיר ב"מוח הקטן" שיש לנו בנוסף למוח העיקרי שיושב בתוך הגולגולת שלנו. "המוח הקטן" הוא מה שיש לנו בחלל הבטן. יש שם כל כך הרבה עצבים, שהם כבר מרכיבים משהו שאפשר לכנות מוח, ופועל בצורה דומה – אם כי זה מוח פרימיטיבי בהרבה מהמוח הרגיל שלנו. מעניין שמדברים על "תחושת בטן", ויתכן שלתחושת הבטן באמת יש משהו לספר לנו, משהו שלא נגיש בדרכי חשיבה אחרות.

המשך »

29 בינואר, 2012
4 תגובות

מחשבות על מים

"מי הנחלים מקיימים את הזרימה,
שנה אחר שנה,
שנה אחר שנה" (רחל שפירא)

המים זורמים, בלי לעצור ולתהות על מיכל הקיבול שלהם, על שינויים בהרגלי הזרימה או על נתיב הנחל. הם זורמים; לעתים שוצפים קוצפים, לעתים מחלחלים ולעתים מתנהלים מעדנות בלי לעצור לתהות מאין באו ולאן הם הולכים, בלי לבחון לעומק את תצורת חלוקי הנחל, בלי לתהות על שינוי שנוצר פתאם בנתיב הזרימה הקבוע שלהם. המים זורמים, כל הזמן בתנועה (וכבר ידוע אילו צרות נופלות בגורלם של מים עומדים…)

המשך »

24 בינואר, 2012
12 תגובות

על הטבילה

אני עומדת במים הרדודים של הים, או של הנחל, או אפילו בבריכה.
המים קרים. לי בכל אופן הם תמיד קרים, חוץ מבאוגוסט, וגם זה רק באיזורים מסויימים של הארץ או של העולם…
רוב חיי נקטתי בשיטה האופיינית לאלו שקר להם. עמידה ממושכת במים, התקדמות של מילימיטר אחר מילימטר למים העמוקים יותר, שפשוף הגוף במים כדי לנסות להתרגל, המתנה ארוכה למשהו לא ברור שיאפשר- בדרך לא ברורה- לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי, כי המים קרים והרוח נושבת, כי הגוף מתנגד ולראש יש המון זמן לחשוב על הכל, לנתח את היתרונות של טבילה למול החסרונות.

המשך »

15 בינואר, 2012
2 תגובות

היום הראשון של שארית חיי – תקופת ההסתגלות לאמהות

האימהות נושאת אותך הרחק הרחק למחוזות מופלאים בנפש, מגלה לך מקומות בתוכך בהם איש עדיין לא ביקר, ולמרות שאימהות היא אולי הדרך בה נשים צעדו יותר מכול דרך אחרת, בשבילך לראשונה היא כמו יבשת חדשה ולא מוכרת – את מגיעה אליה עייפה ממסע וציפייה של תשעה חודשים, לא דוברת את השפה המקומית, מנסה לקרוא התנהגויות והבעות פנים ולתקשר לבסוף בקוד הייחודי לדינאמיקה הנוצרת בינך ובין הרך שזה עתה נולד. כחלוצה מתחילה, את מוצאת עצמך מפלסת לך דרך בארץ לא זרועה ובדרכים עקלקלות, מניחה לחושייך להוביל אותך, כשרגש האהבה הוא לעיתים כול שתוכלי להיאחז בו, כסלע איתן ברגעי סערה, רגעים בהם נפשך תהיה צמאה ובודדה, כשתתגעגעי לשפה אותה דיברת בארץ בה חיית רוב שנותייך, זוהי ארץ ה"עצמי" שלך.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 24 בנובמבר, 2011
6 תגובות

המשחק הפנימי

The Inner Game of Tennis
W. Timothy Gallwey

"המשחק הפנימי" הוא מה שקורה בתוך הראש של השחקן בזמן משחק הטניס (וגם לפניו ואחריו). הרעיון המרכזי של הספר הוא שבדרך כלל רובנו מפריעים לעצמנו להגיע למיצוי היכולות שלנו בגלל שאנו מנסים לשלוט בפעולות שלנו, במקום לתת לגוף שלנו לעשות כמיטב יכולתו, תוך התבוננות שקטה, מרוכזת, ולא-שיפוטית בתוצאות. למעשה, הספר עוסק בתהליכי למידה, במה שמעודד אותה ומקדם אותה, ובמה שמפריע לה להתרחש.

המשך »

20 באוקטובר, 2011
8 תגובות

ירח מלא

ירח מלא של סוף האביב כאן באוסטרליה. יצאתי למרפסת. נראה כאילו מישהו שכח לכבות את האור. למרות שאני לובשת חלוק עדיין קריר. נדמה שלא רק אני ערה. רחשים, קרקורים וצרצורים עולים מהשדות סביב לבית.
אני חוזרת פנימה סוגרת אחרי את הדלת ורק אז שומעת כמה הקולות בחוץ היו רמים.
חוזרת לחדר השינה שומעת את ההתלהמות מבעד לקירות הבית הבולמים. זאת מוזיקה מה שקורה שם בחוץ.
אני נשכבת במיטה ושומעת את הנשימות של הילדים מהחדרים הסמוכים. זאת מוזיקה.

המשך »

18 באוקטובר, 2011
4 תגובות

מוזיקה היא דבר אלוהי

(מוקדש באהבה גדולה לחברי הטוב – ברק)

אני נזכר במילים הראשונות שאמר לי: נדרש צליל שמח על מנת לסובב את העולם.

הוא היה מגיע לבקר במרפסת. לא נדחף, יושב ברקע, מתמזג באווירה. משתתף בדרכו המיוחדת בשיחה, שולח לאויר חיוך מדבק ומכווץ עיניים. עם החיוך היה שולח מסר להתבונן פנימה – לפקוח עיניים ולהביט פנימה ולשאול את עצמך שאלה פשוטה – האם אתה מרוצה מהחיים שאתה חי?

המשך »

9 באוקטובר, 2011
7 תגובות

החינוך הביתי שלי

החינוך הביתי שלי משתנה. הוא אינו מה שהוא היה.
החינוך הביתי שלי היה טוטאלי, מאז שהבכורה נולדה, ואחיה הצטרף אחרי שנתיים ורבע.
החינוך הביתי שלי היה הקיום שלי, ההגדרה העצמית שלי, המהות שלי.
כל אלו משתנים, ואני צריכה להגדיר את עצמי מחדש.

המשך »

4 באוקטובר, 2011
3 תגובות

אודות הקול

אילו קולות אני מפיקה כשאני מרוכזת? איזה סוג דיבור מול הילד שלי, מול זרים? מול האהוב שלי? מול חברה? בסקס? בצירים? בלידה? איך הכלי הזה משרת אותי ולמה הוא נובע ממני שונה בזמנים שונים?

המשך »

12 ביולי, 2011
2 תגובות

זמן לידה

בכל אחת מארבע לידותיי זה חזר והיכה בי. הזמן שינה את צורתו. ממימד קיים ובלתי מעורער הנמצא ברקע ההתרחשויות, הוא הפך להיות ישות מתנהגת. הזמן בצורתו המוכרת נעלם כליל והפך למשהו צמיג ודבשי שנמסך באיטיות וטפטף בכבדות בתוכי וסביבי. יכולתי כמעט למשש אותו, ללוש אותו, להתמרח בו וללעוס אותו. הזמן כמו הפך להיות "משהו" והוציא את עצמו מן המשחק. בכך הוא אפשר לחוויית הלידה כולה להפוך לעל-זמנית (ואולי אל-זמנית?). בתחושתי הפנימית תפיסת הזמן התערפלה בי כליל. וכבר לא יכולתי לדעת אם הזמן עומד מלכת או ששעות חולפות תוך דקות. הרגשתי שהחוויה הזו משרתת נפלא את תכלית הלידה. היא מאפשרת לי – היולדת, ולתינוקי – הנולד, להתכנס אל תוך בועה – מעין חללית על-זמנית, ולצאת למסע זמני אל מחוץ לזמן. ממרחק הזמן אני מבינה שזהו מסע הכרחי וחשוב מאין כמוהו. כי הרי לידה היא תהליך של התגשמות. ובכדי לאפשר את ההצטרפות הבלתי-נמנעת הזו אל המציאות יש לסגת ממנה תחילה. וזה הכרחי מכיוון שהזמן, אשר תודעתנו כה לכודה בו ביומיום הארצי, הזמן הזה הוא למעשה אשליה. המשך »