לשחרר את סבתא

כשסבתא שלי מתה בפעם הראשונה, הייתי בת 15.
תוך כדי שיעור גיאוגרפיה משמים, שמעתי ברוחי את סבתא שלי נפרדת ומודיעה לי- הלכתי. אני מתה.
מתוכי זעקתי אליה "לאאאאא" נוראי. "אל תמותי לי סבתא" צעקתי את מחשבותיי לעברה.
יצאתי מהשיעור, מבלי לומר מילה לאיש. לקחתי את החפצים שלי ורצתי כל עוד רוחי בי עד שהגעתי לביתה, שהיה ריק ונעול. לא רגיל. השכנה אמרה לי שהיא פונתה באמבולנס.
היא מתה? שאלתי את השכנה, בליבי כבר בוכה את התשובה.
היא עברה התקף לב, הסבירה לי השכנה הנפלאה שאהבתי, ושלחה אותי הביתה.

סבתא לא מתה בפעם ההיא. וגם לא בכל הפעמים הבאות, ובכל פעם ופעם שמעתי אותה אומרת לי שהיא הולכת ואותי אומרת לה שאני לא משחררת. שהיא נשארת.

Continue reading

ריפוי טבעי מהגדר החיה

אני חיה בקיבוץ צפוני וירוק. טיפוח הנוף פה נושק לטבעי, על פי צוואתו של איתמר בן ברק ז"ל (כן, דוד של מאיר שלו. מי שקרא את "הדבר היה ככה" יודע).
למהלכים בשבילי חניתה צפויה מדי פעם התחושה המרגשת שהם מצויים בעיצומו של טיול רגלי מרוחק בלב החורש הים תיכוני.
סלעים, שיחים ובני שיחים ואפילו גיאופיטים – כולם נאספו ע"י איתמר ובתו בכדי להשתלב בתוך הקיבוץ, משל היה הקיבוץ חלק מהטבע שלו מאז ומעולם.

ובין לבין נמצאים צמחי תרבות, עצי פרי ומטפסים שהוסיפו אנשים אחרים ואחראים אחרים על הנוי. כך הפסיפלורה, שהיא הגדר החיה הנפוצה ביותר בישראל.

Continue reading

נפית החתולים, לא רק לחתולים

לפני שנים רבות, כשהילדים שלנו היו שני חתולים חמודים בלבד, הביא חמי מחו"ל עכבר צעצוע ועליו מדבקה גדולה: CATNIP
בחשדנות של הורים מתחילים, הושטנו את העכבר הממולא לחתולים שלנו וצפינו בהם.
הם ליקקו אותו, התגלגלו עליו, יללו, ריירו ולבסוף נרדמו לתנומה ארוכה, עמוקה, נדירה באותם ימים עבורם.

בלימודי התואר השני בביולוגיה, ביקשתי לעשות תזה על נפית החתולים. התחלתי בזריעת שורה נאה ביחד עם דיה, במכון וולקני ליד רמת ישי. לאחר מכן הפקתי שמנים, בודדתי, בדקתי.

כמו בכל פרויקט מחקרי, קראתי מאמרים רבים והתרגשתי לגלות שזהו צמח מרפא נפלא המשמש בעיקר בארצות הברית ובאנגליה.

Continue reading

טיפול בכינים

אני זוכרת, כשהייתי בכתה אלף או בית, אחות בית הספר היתה נכנסת והמורה היתה מודיעה "בדיקת כינים". כולנו היינו מתחילים להתגרד, בכלל בלי קשר לנוכחות או אי נוכחות כינים על הראש.

אחות בית הספר היתה מפשפשת לנו בין השיערות בכפפות לטקס (אותן כפפות חד פעמיות לכל הילדים בכתה, לא בדקתי מה לגבי שאר בית הספר). האמת שזה היה די נעים, מצוד ה"ביצים צמודות לשורש השערה" וחיפוש כינים רצות על הקרקפת. בד"כ כל הילדים היו מקבלים פתק הביתה המודיע שנמצא ילד נגוע בכתה וכולם צריכים טיפול נגד כינים.

Continue reading

חיסון ביתי נגד שפעת

כשאני מרגישה את הגרון מתחיל להרגיש רע, כשהתיאבון נפגע, כשאני עיפה באופן לא מוסבר ובמקום שיהיה לי חם אז נהיה לי חם ואז קר –
אני מבינה שיש איזה שפעת שמתחילה להשפיע עלי, ואז אני מכינה לי את חליטת האנטישפעת. זה לא אנטי מאנטיביוטיקה, כי כולנו יודעים ששפעת זה ויראלי ואנטיביוטיקה היא נגד חיידקים (וגם, לא כטיפול ראשוני, רק אחרי משטח גרון שהוכיח שזה זה). זו חליטת האנטי, כמו נוגדן שמעוזר לעבור את השפעת בלילה אחד במקום בשבוע ויותר.

Continue reading

החינוך הביתי שלי

החינוך הביתי שלי משתנה. הוא אינו מה שהוא היה.
החינוך הביתי שלי היה טוטאלי, מאז שהבכורה נולדה, ואחיה הצטרף אחרי שנתיים ורבע.
החינוך הביתי שלי היה הקיום שלי, ההגדרה העצמית שלי, המהות שלי.
כל אלו משתנים, ואני צריכה להגדיר את עצמי מחדש.

Continue reading

להיות חרקים – שיעור בהאבקה

לפני כשבועיים דיברנו על האבקה ע"י חרקים בפרחים ורביה בפרחים, יצאנו לחצר לראות פרחי הפסיפלורה ובדקנו את מבנה הפרח.

בפרח הפסיפלורה: למעלה (דמוי טוסיקים) אלו שלוש צלקות המתחברות בשלושה עמודי עלי לשחלה וממש תחתן נמצאת השחלה. בצמחים השחלה היא מקום המצאות הביצית והן התפתחות העובר (כמו השחלות והרחם אצלנו). כאשר תא זרע (אבקה) נכנס לאחת הצלקות, מתרחשת הפריה. כאשר כל שלוש הצלקות מופרות, מתחיל להתפתח הפרי – בתוך השחלה.

שלוש הצלקות

ואז קיבל כל משתתף (2 ילדים וגם אמא) את תפקיד החרק, באופן זמני כמובן. מכחולים טובים, רכים, יפים. יבשים.

רפרפנו בין עשרות הפרחים הפתוחים, אספנו אבקה מהמאבקים על המכחול וליטפנו עם המכחול המואבק את הצלקות של הפרחים השכנים. דיברנו על האבקה עצמית ואיך הפסיפלורה מנסה להמנע מזה. נזכרנו שדיברנו על האבקה ע"י חיפושיות בכלניות, בחורף, ובתצפיות שערכנו ראינו שלפרחי הכלנית יש שלב זכרי ושלב נקבי והם אינם באותו הזמן. וככה הכלנית נמנעת מהאבקה עצמית. ראשית הכלנית היא זכר עמוס אבקנים, ואח"כ היא נקבה וכל האבקנים מתייבשים.

מאבק מלא אבקה

האבקנו בבוקר. אחרי הצהריים הצצנו על הפרחים שהאבקנו. כולם נסגרו, כביכול- נבלו.

מטרת הפרח היא למשוך מאביקים, ופרח שהופרה – נובל ומשקיע את האנרגיה בפרי. אבל שבוע שלם היה נראה שהם פשוט נבלו. זה מתחיל בקטן,
ומתפתח.

השבוע ציפתה לנו, המאביקים, הפתעה. מעט מאוד פרחים על הפסיפלורה והמון המון פירות קטנים.
ספרנו למעלה מ-100 פירות בהתפתחות.

שלבים בהתפתחות הפרי: פרי בינוני, פרי קטן בין עלי הגביע, ופרח שכנראה הופרה ולכן מייבש את תפארתו.

אגב, ליה אמרה שפרח הפסיפלורה הוא פרח השעון (שעונית) והסבירה לי למה. עד אותו רגע לא ראיתי את השעון בשעונית, אז אני ממש שמחה שהיא ראתה והסבירה לי.

תסתכלו על הפרח משמאל. רואים שיש לו 3 מחוגים? שניות, דקות ושעות (שלוש הצלקות על 3 עמודי עלי). חוץ מזה יש לו גם "שנתות" כמו בשעות, שמסמנות את השניות והדקות שחולפות. נחמד, נכון?

שבוע טוב

עינבל

שיעורי בית למעוניינים ביבול פסיפלורה נאה השנה: מהרו ואבקו את הצלקות באבקה מפרח שכן.

שששששש

ששששששש…
התחלתי ללמוד פאולה.
ששששששששש…

לא, זו לא שיטת פאולה.
גם לא טכניקה.
זו דרך, דרך להכיר את הגוף, דרך לתת לגוף להכיר אותי, דרך לדבר עם הגוף ולתת לו לדבר.
אני מניחה ידיים על העיניים ומקשיבה בתשומת לב למה שקורה בגוף.
מרגישה את הידיים המונחות, מחממות את ארובות העיניים, הגבות, הלחיים.
מרחיבה את תשומת הלב עד שאני מכילה את כל הגוף, מאפשרת לכולו לעלות לתודעה שלי.

Continue reading

גינת המרפא שלי

לוונדר

לפני כחצי שנה נפצע הארנבון החופשי שלנו, מיץ פטל. צפיתי במיץ מטפל בעצמו. במקום לאכול את הקליפות והגזרים והכרובים שהוגשו לו בבוקר, הוא דילג  אל הלוונדר ולעס ממנו גבעול. אחר-כך דילג אל הפסיפלורה וברר עלים בוגרים ועבים ולעס מהם. עמד שם בוקר שלם וכרסם. כאשר הוטב לו, הגיע לערימת הירקות שלו ואכל ממנה לשובע. שמחתי שגינת המרפא שלי זמינה לו. התפעמתי מהמובן מאליו עבורו. כיצד ידע לאן לגשת וכיצד מצא את נתיב ההקלה על כאביו. כאשר מצבו החמיר ותאבונו לא שב אליו, הוא נתן לי להרים אותו ולטפל בו. אבל זה כבר סיפור אחר, עם סוף טוב שהוא גם התחלה.

כשעברתי לכאן לפני ארבע שנים, מקומה שניה במרכז הכרמל לבית צמוד קרקע במושבה כפר-תבור, השקעתי מחשבה רבה בשאלה – מה אשתול בגינה. הגינה היתה ריקה מצמחים, מחופה עשב גבשושי וכל מיני צעצועים נשכחים. מצאנו אבני רמי, פליימוביל, טרקטורים וטרמפולינה נשכחת תחת עלוות התאנה בפינה הצפונית של החצר.

אחרי שגררנו את המגלשה השבורה והטרמפולינה החלודה אל הפחים, התחלתי לבדוק מהו האזור הנגיש לי ביותר בגינה. שם, במקום הכי נגיש – ארצה את גינת המרפא שלי. רחבת הכניסה לבית, הסמוכה לדלת הכניסה, לפינת האוכל ולמטבח נבחרה כיעד מועדף. המטבח הוא גם המרפאה הנייחת שלי. לכן "ארון התרופות הגינתי" יהיה נגיש למטבח.

ומה אשתול?

עשב לימון (לימונית)

רב שנתיים ששימושיים הן לטעם והן למרפא. והנה הרשימה שהכנתי:

  • מרווה רפואית או מרווה משולשת – להקלה בכאבי ווסת וגלי חום של גיל המעבר.
  • אזוב מצוי או אורגנו – להקלה על הצטננות, כאבי גרון ונזלת מימית.
  • אזוביון (לוונדר) – לטיפול בדלקות שונות.
  • אלת המסטיק – לריפוי פצעים בחלל הפה (אפטות), להקלה על דלקת חניכיים וכאבי שיניים.
  • עשב הלימון – להקלה על שפעת חום, מקרר.
  • רוזמרין – נחשב למלך מלכי המלכים בצמחי המרפא. מיוחסות לו 77 סגולות ורפואות. אני משתמשת בו לכאבי בטן, קלקולי קיבה ונגד כאבי ראש.
  • נפית כפופה או נפית קילקית או נפית החתולים (אם יש לכם נפית החתולים – אשמח לקבל שתיל!) – חליטה משפרת מצב רוח ועוזרת נגד מחלות חום.
  • טימין – תבלין נהדר לפיצות ורטבים ויעיל נגד שיעול.
  • אלוורה – לכוויות ועקיצות
  • גרניום לימוני – מותר לשימוש בכל גיל, טעים כתה קר ומחזק את מערכת החיסון.
  • פסיפלורה – פירותיה טעימים, ענפיה יוצרים סוכת צל ומעליה ניתן להכין חליטה שמקלה על כאבים ומרגיעה עצבים.

מרווה

שתילת רב שנתיים ממשפחת השפתניים כדוגמת רוזמרין רפואי, מרווה ואזוב מצוי סביב הבית דוחה חרקים רבים ויוצרת סביבה "סטרילית". כמו כן, תחת צמחים אלו לא ישגשג אף צמח אחר. לכן את השפתניים הריחניים יש להרחיק זה מזה. ערוגה אחת צפופה תשאיר רק את אלו המשתמשים באותם מעכבי צמיחה. את הלוונדר כדאי להרחיק מן המרווה אך לידה ישגשג האזוב המצוי והאורגנו.

בצל הרוזמרין דבר לא יצמח, גם לא מרווה. לכן כדאי להפריד ולהרחיק. מכאן, שרעיון הערוגה בקדמת הבית המכיל את כל צמחי המרפא יחדיו חייב להתפזר. את צמחי המרפא צריך לפזר ברחבי הגינה ובמיוחד לשתול סמוך לפתחי הבית.

שתלתי בקדמת הבית מרווה ואזוב מצוי. רוזמרין לא שתלתי, כי לשכנה ממול היה שיח גדול וקיבלתי אישור לקטוף כמה שאני רוצה. כל צמחי המרפא שרציתי, נמצאים בהישג ידי, אם בגינתי ואם בגינות שכניי הטובים.

עברו ארבע שנים. גינת המרפא משגשגת בזכות עצמה. מיץ פטל הבריא ומקפץ ברחבי הגינה והשכונה ומשמח את כל רואיו.

שושנה גל נור, סבתא שלי זכרונה לברכה, היתה אומרת שגינת צמחי המרפא היא בבחינת "שלא נדע". שיהיה זמין ושלא נצטרך להם.

ואני אומרת. אמן. שכל רפואותינו יהיו נגישות לנו ושלא נדע.

עינבל