בשנה-שנתיים האחרונות, נתקלתי בשימוש במילה "קשב” לתיאור "קשב לתינוק ותקשורת אתו בנושא ההפרשות שלו” כשהכוונה לתינוקות/פעוטות שאינם מחותלים. אין לי שום ספק שקשב הוא מרכיב מרכזי בגישה, אבל מצד אחד, קשב היא מילה כללית מדי: קשב הוא חלק בכל פן של של גידול ילדים וקשר עם אנשים, ומצד שני, קשב הוא רק פן אחד של גידול ילדים בלי חיתולים. יוצא מזה שהמילה לחלוטין לא מגלמת בתוכה תיאור כלשהו של הנושא אותו היא מתימרת לתאר: גידול ילדים/תינוקות בלי חיתולים. חשתי חוסר נוחות בשל אי הדיוק, ובחרתי להמשיך לומר "בלי חיתולים”. גם במונח זה יש פשרות – הוא שלילי: מתאר מה לא (חיתולים) ולא מתאר מה כן (קשב ותקשורת), והוא מתבסס על הנחת מוצא תרבותית שכולם עם חיתולים, ולכן יש צורך לציין באופן מיוחד אם לא משתמשים בהם. עם זאת, אני מעדיפה את ההשענות של המונח "בלי חיתולים” על התרבות בה אנחנו חיים על פני הכלליות וחוסר הדיוק של המונח "קשב”.

המשך »

צולם ביום סתווי בחוף הכרמל, בעת שקיעה. המגבת האדומה נראית כמו סארי אדום.

Nikon coolpixS6

25/10/2010

בוקר יום שני, 26.7.10

זה מחלחל בי לאט. ההבנה שעלי לרשום את גילעד בחזרה לבית-הספר הרגיל ברמת-כורזים. החלום של בית-ספר קטן, טבעי ואינטימי, שרואה את הילד כפי שהוא, ומאפשר לו לגדול בדרכו, החלום הזה שכבר ראיתיו מתגשם לנגד עיני בבית-הספר הקסום "בית המעין" שבקיבוץ חוקוק, מתברר כחלום כוזב בשבילי.

המשך »

הקדמה

בשבועות האחרונים חיינו השתנו לבלי הכר. אני הרבה פחות עייפה מכפי שהייתי, הילדים הרבה יותר שבעי-רצון כמגמה כללית, וכל הבית שלנו נסחף בגל של למידה משפחתית, איש, אשה, וטף. כולנו לומדים להיות הרבה יותר עצמאיים ואחראים למעשינו. בראש ובראשונה ילדינו הקטנים, אבל גם אנחנו המבוגרים. יש לנו יותר פנאי להנות מהמסעות האלה שלהם להיות בוגרים שמטפלים בעצמם. מסעות שכוללים גילויים גדולים, וגם כשלונות, מיעוטם צורבים, רובם מתוקים. בהמשך אני אדגיש בעיקר את ההיבט של סדר וניקיון, אבל מבקשת לזכור שזוהי רק הדוגמה המרכזית כרגע אצלנו בבית, העקרונות מוחלים ותופסים בכל היבטי החיים.

המשך »

בוקר יום ראשון, 25.7.10

גילעד. איזה מסע ארוך ומאתגר יש לי איתך. בעוד 36 יום תתחיל שנת הלימודים ויגיע תורך לעלות לכיתה א'. אני שונאת את המילים הללו "לעלות לכיתה א'". שונאת את המשמעות התרבותית שאגורה בתוכן. את עליית המדרגה שמשתמעת מהן. כאילו שעד עכשיו היה משהו ירוד או נחות במסלול חייך, והנה אתה "עולה" על מסלול ראוי או משובח יותר. המחשבות והתחושות שלי אומרות לי בדיוק את ההפך: עד היום היית חופשי להיות מי שאתה, והנה אתה עומד לעלות על מסלול שבו יתיימרו לעצב את אשיותך לפי… לפי מה? לכאורה, לפי איזו אג'נדה חינוכית שהתוותה בידי התרבות, המדינה, המומחים לדבר… בפועל אין שם כלום. רק אטימות וטיפשות. אבל אתה כל-כך רוצה. כל-כך רוצה להיות חלק מה"נורמליות" הרגילה שכולם כביכול משייכים עצמם אליה.

המשך »

בחלוף הזמן, ובעקבות עוד נשים שפנו אלי, התחיל להצטבר אצלי מידע על הפלות שמתרחשות ללא התערבות רפואית. המידע הזה לא מבוסס מחקרית, אלא נאסף על-ידי נשים שלא נרתעות מההקשבה לגוף, שלא מהססות לבחור בדרך שונה מהמומלצת על-ידי הרופא, שמוכנות לקחת אחריות על גופן ולחוות את ההפלה כחלק מהחיים.

"אם גן עדן בארץ ישראל הוא, בית שאן פתחו" (בבלי, עירובין יט), אני חושבת שריש לקיש אמר, וכך יצא שאנחנו חיים לפתחו של גן העדן הישראלי. האמת היא שאם הייתי יודעת בדיוק איפה הפתח אז הייתי מנסה להיכנס בשעריו, כי שם – בגן העדן – בטח יותר קריר מאשר בגיהנום החם הזה שהוא פתחו.

לפעמים אני מרימה את ראשי, מביטה סביב ושואלת את עצמי – איך חיו כאן?

המשך »

 ב-1 בספטמבר יצאתי לדרך חדשה. עשר השנים בהן עסקתי בחינוך-ביתי הגיעו לקיצן. אל נעמה, בכורתי (13.5), אשר החלה ללכת לבית-הספר לפני שנה, הצטרפו שני אחיה הצעירים: נטע (11.5), וגילעד (6.5). אני נשארתי בבית עם מעין בת השנה ועם המון זמן פנוי להרהורים וברורים: מה עכשיו? מה אני רוצה – מעצמי ומהחיים? ואיך? ולמה? וכמה? ומתי?

המשך »

לגנן המתחיל, המתלבט כיצד להפיק בעונה זו את המרב מן הנתונים האקלימיים העומדים לרשותו, אמליץ על מספר פריטים. בזיליקום אינו נמנה עליהם, על אף שכבר נתקלתי באוהדי בזיליקום שנשבעו בכלל שושלת היוחסין שלהם בעמידותו הפאן-חורפית של השתיל שברשותם.

יש כמה דברים פשוטים ונחמדים מאד שאפשר לעשות בחודש וחצי הקרובים:

בפתרון חידות יש חשיבות להפשטה – היכולת להתעלם מפרטים לא רלוונטיים – שמספקת אופן התבוננות חד יותר בבעיה שמנסים לפתור. אני רוצה להדגים זאת באמצעות פתרון מקסים לחידה חביבה.

החידה היא כדלהלן: יש לנו שולחן צר וארוך, ועל השולחן הולכות נמלים (לא ידוע כמה יש, או מה המיקומים ההתחלתיים שלהן). הן לא מסוגלות לפנות הצידה, כי השולחן צר; לכן הן הולכות רק קדימה ואחורה. כששתי נמלים מתנגשות זו בזו, הן פונות לכיוונים ההפוכים, אבל פרט לכך הנמלים נעות כל הזמן בקו ישר. אם נמלה מגיעה לקצה השולחן היא נופלת.

אורכו של השולחן הוא מטר, ומהירות ההתקדמות של כל נמלה היא מטר לדקה. השאלה היא: מהו פרק הזמן המינימלי שאחריו מובטח שכל הנמלים יפלו מהשולחן?

אני מציע לכל הקוראים לקחת מספר דקות ולנסות לפתור את החידה. גם אם לא תצליחו (אני לא הצלחתי, בשעתו), עצם החשיבה מספקת הבנה יותר טובה שלה, ואז הפתרון קופץ מאליו באמצעות רמז קריטי אחד.

המשך »