שנה טובה

עכשו כבר אמצע אלול
ימים של סליחות והזדמנות
להתבונן אחורה, על השנה שחלפה,
מה הביאה עימה;
אלו אתגרים, הזדמנויות,
תהומות ומקפצות –

בשנה הזו אני מרגישה שגדלתי והתבגרתי לאין שיעור.

Continue reading

המעשה הנכון

בנקודות צומת בחיינו כהורים (או לא) אנחנו מחפשים תשובות שיובילו אותנו למעשה הנכון. לא רוצים לטעות. מה הכי נכון להגיד לילדים כשאמא ואבא מחליטים להפרד, איך הכי נכון לגמול את הפעוט מחיתולים, מהי התזונה הנכונה לילדנו, מה הדרך הנכונה להתמודד עם אלימות בין הילדים…

Continue reading

לפרוץ את הקווים

מעבר לגבול שמציבים מצע הציור, חומרי הציור וזמן הציור נמצא גבול הפעולה הציורית.

כאשר הצייר מצוי בראשית דרכו, ואין הכוונה לגיל, אלא למצב תודעתי, גבולות ציוריים מאפשרים צבירת ביטחון ופיתוח היכולת, הנפשית והטכנית, ומונעים היסחפות, בלהט תשוקת היצירה, אל מחוזות הבלבול ומעבר להם אל התסכול, העלול לכבות את שלהבת היצירה, שזה לא מכבר החלה לבעור.

Continue reading

המסע לשירותים בחוף השני

זו הייתה שעת צהריים בשבת.
היה חם מאוד, והחוף היה מלא אנשים.
אני לא אוהבת ללכת בחום, ולא אוהבת מקומות צפופים, לכן ממש לא התחשק לי לצאת למסע הזה – מרחק של כעשר דקות הליכה, אבל הייתי חייבת.
חבשתי כובע, התעטפתי בבד כדי לא להישרף מהשמש, ויצאתי לדרך.
הלכתי והלכתי והלכתי, ובזמן שהלכתי ריכזתי את מאמציי בנסיון להתנתק מהכל – מהחום, מהרעש, מהמוני האדם שדיברו וצחקו ואכלו והשתכשכו, מהמצופים והאבטיחים ושקיות הבמבה ודליי הפלסטיק.
רציתי רק להגיע כבר ולחזור הביתה – אל החוף "שלנו" (שהיה הרבה פחות צפוף), אל שלוות הצהריים בצל הסככה שתובּלה מדי פעם בטבילה במים הקרירים.

Continue reading

להיפטר מהעול

רגע לפני יומולדת ארבעים, הלא הוא "גיל התבונה המפורסם," אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות שנשאלו תמיד ועדיין לא נענו, ושאלות חדשות שצצו פתאום עקב מצבים חדשים ומפתיעים.

הצומת "הכפויה" אליה הגעתי מורכבת מכמה רחובות, חלקם סואנים יותר, חלקן ממש סמטאות. די חשוכות.

רחוב סואן אחד הוא "הפיטורין" – המחלקה האוניברסיטאית בה אני מרצה מן המניין כבר כמה שנים צומצמה כמעט לחלוטין. אך האמת תיאמר שבשנתיים האחרונות מאסתי בתהליך הקורפורטיזציה שהאקדמיה עוברת בין כה. הפחד הפולני מנע ממני להתפטר, אך לבי ייחל בעוצמות כה גדולות למשהו חדש ושונה, שזה קרה.

וזה ממש לא מפחיד, להיפך.

Continue reading

החינוך הביתי שלי

החינוך הביתי שלי משתנה. הוא אינו מה שהוא היה.
החינוך הביתי שלי היה טוטאלי, מאז שהבכורה נולדה, ואחיה הצטרף אחרי שנתיים ורבע.
החינוך הביתי שלי היה הקיום שלי, ההגדרה העצמית שלי, המהות שלי.
כל אלו משתנים, ואני צריכה להגדיר את עצמי מחדש.

Continue reading

להתכנס בגולם

גיל המעבר הוא מטמורפוזה, כמו זחל שהופך לפרפר. הזחל זקוק לגולם להיכנס אליו, וכך גם את. אחד הדברים החשובים ביותר לעשות בגיל המעבר הוא לקחת זמן לעצמך. תכנסי למערה שלך, תתכנסי בגולם, תסתגרי בחדרך ותנעלי את הדלת.

— סוזן וויד, המטמורפוזה של גיל המעבר

המעבר לילדוּת

עלמה בת שלוש.

בעיני האוהבות, הילדה המתרוצצת מולי מרמזת למעמקים, שאני, כאמה, חשה בה. לעיתים קרובות אני מביטה בה ורואה את האדם המבוגר שנדמה לי שהיא עתידה להיות. לעיתים, במהלך שיחתה עם אחרים, אני מביטה בה מבעד לעיניהם ורואה אותה כמות שהיא – ילדה בת שלוש. בתחושתי כלפיה, תחושת היכרות עמוקה, יומיומית, המתפרשת על פני למעלה מאלף יממות, היא כבר נערה, אשה בוגרת ולעיתים, באופן מפתיע, אפילו קשישה.

Continue reading

פריחת אביב של אמהות

חיים נולד באביב, עת פריחה והתחדשות. עצי פרי אשר אגרו כוחות במשך החורף, פרחו וחנטו פרותיהם.

ואני חשבתי שכל לידה דומה לבוא אביב. התחדשות ופריחה אחרי תקופה של צמיחה והתבגרות. אור לידה עוטף את האם בחום, מחזיר אותה לשנות נעוריה.

Continue reading

פרק חדש בחיי – חלק שני

אתחיל מהסוף ואומר שהכול עבר בהצלחה ובשלום. פעם נוספת ליוו אותי מלאכי שמים ודאגו שאתעורר ואחזור לעמוד על שתי רגליי.
חודש עבר מאז הניתוח השני, ואני עדיין מוצאת את עצמי בהישרדות. מתמודדת מול כאב, מתקשה בתנועה, עייפה מאד ובעיקר מחפשת בתוכי את הסבלנות, האמונה והכוח האופטימי האדיר שליווה אותי בניתוח הראשון.

Continue reading