כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב את הרשימה הזאת. הסיבה העיקרית שלא עשיתי זאת עד עכשיו, היא כי יש לי יותר מדי מה להגיד בנושא. הסיבה העיקרית שהחלטתי לנסות עכשיו שוב היא שהנושא שנבחר לגליון הנוכחי הוא "ידע" ואולי זה יעזור לי קצת להתמקד ולבחון את כל הנושא מן הזוית הזו של "ידע" לעומת "ידיעה" בתחום הרחב כל-כך של הורות. המשך »

‏לא יעלה על הדעת.
לא כדימוי, אלא פשוטו כמשמעו.
יש דברים שהם כל כך נוראים, כל כך אסורים, כל כך שומטים את הבסיס הקיומי, שאנחנו פשוט לא נותנים להם לעלות למודעות.
כמו רצח של תינוקות בידי הוריהם.
לא יעלה על הדעת.

המשך »

שוב אכל יותר מדי מתוק.

והרי הוא יודע שמתוק לא עושה לו טוב! איך זה שכל פעם מחדש הוא לא מצליח לזכור את זה? הוא היה רוצה לעשות לעצמו סימנים. לכתוב את זה ברור בתודעתו, שלא ישכח. לא רק את זה. יש עוד הרבה ידיעות כאלה שהוא שוכח. כאלה שכבר למד פעמים רבות על בשרו, אחרות שמתגלות לו חדשות, וכאלה שהוא עוד לא יודע, אבל הוא משער שאם היו נחלתו חייו היו הרבה יותר קלים.

לכן הוא ממשיך לרדוף בתאווה רבה אחר אותן ידיעות יקרות, מלקט אותן במהלך חייו, רוצה לרשום אותן על לוח לבו, מקווה ליום שרכושו הרב יניב את חוכמתו. כי בינתיים, למען האמת, הוא די מיואש מעצמו. מרוב עומס הידיעות שהיה רוצה לזכור, הכול קורס, ושוב אינו יודע מימינו ומשמאלו, מה נכון, מה לא, כיצד ראוי. הוא תוהה אם יש איזו טכניקה שיכולה לעזור לו לחזק את זכרונו.

המשך »

העיניים של הרופא נעוצות במסך, מחכות שהמידע יעלה. לא משנה מה כבר עברתי בחיים, אני עדיין מגיב למשחק הזה של חולה ורופא. אני מבין שהוא לא זוכר אותי.
"עשיתי בדיקות לפני שבועיים ורציתי שתראה אם יש משהו חריג בתוצאות". הוא מרים את המבט מהמסך – "ה-b12 נמוך, 182. זה מתחת למינימום".
אני מתחיל להסביר. הרי מבחינתי יש עלייה משמחת ואולי הוכחה לכך שבגוף יכול להיווצר הויטמין בצורה עצמית, הרי יש עלייה בלי שלקחתי תוספים. הוא קוטע אותי. "זה אולי קרוב למינימום אבל רחוק מהנורמאלי. לא ייגרם לך שום דבר רע אם תיקח תוספים, אבל הנזק מהמחסור יכול להיות בלתי הפיך". המבט הכועס שלו פוגש את המבט העייף שלי. אני מוותר, רק מוודא שהמדדים שמעידים על תופעות מחסור, כמו גודל כדוריות אדומות, תקינים.
מחוץ לדלת אני נזכר לנשום עמוק, מנסה להיזכר למה בעצם התעקשתי כל השנים לעמוד מול הסמכות הרפואית הזו ולא לקחת תוספות והאם אני רוצה להמשיך להתעקש?
באויר הקר והנקי של צפת, מחוץ למרפאה, אני בוחן שוב את ההחלטה, מתבונן בַּעייפות, נותן לרוח הקרה לראות אם יש משהו חדש שרוצה להתגלות ומוצא שבשביל לענות לשאלה אני צריך להיכנס עמוק פנימה.

המשך »

אנחנו חיים בעידן של שפע ידע. הידע כמו נשפך אלינו מכל כיוון. הוא מגיע דרך המדיות השונות, דרך המייל האישי שלנו, בהודעות בטלפונים הניידים שלנו וגם דרך חברים, בני משפחה, שכנים ששמעו…קראו… אמרו להם…
על אחת כמה וכמה הידע בתחום התזונה.
זה כל כך מבלבל!!!

המשך »