לפני כמה חודשים נתקלתי במודעה קטנה בעיתונות המקומית. מסגרת קטנה בירוק סיפרה כי עמותת "אנוש" פותחת סדנה לכתיבה ביוגרפית בקריית שמונה וכי היא מזמינה אנשים ללוות את הסדנה כמתנדבים. מצורף היה מספר טלפון להתקשרות.

המשך »

הניסויים השונים שנעשו על לחץ קבוצתי חזרו והדגימו שאדם מוכן לשקר לאחרים ולעצמו רק כדי לא להיות יוצא דופן. הוא מוכן להגיד על קו ארוך מבין שלושה שהוא קצר יותר רק מכיוון שעשרה אנשים אחרים (נבדקים שתולים) אומרים שזה כך. למעשה המלה "לשקר" אולי אינה במקומה. חלקם ממש מדמים שהם רואים זאת.

מה קורה לאנשים אלה שגורם להם לעוות באופן כה עמוק את מחשבתם ואפילו את תפיסתם?

הרשימה הבאה מספרת על תובנות והתרשמות שלי מלימוד עצמי של נושא נשיאת התינוק במנשא ומחוצה לו. הכרותי עם הנושא התחילה בעקבות קשיים מוטוריים של בני, ונמשכה דרך מדידה והתאמה של מנשאים לתינוקות רבים כמשווקת מנשאים.

למיטב הבנתי, למידתי והכרותי עם הנושא, ישנם מאפיינים משמעותיים שהינם זהים במנשאים מסורתיים מכל העולם ושאינם מתקיימים במנשאים מערביים. למעשה אפשר לומר שאנחנו מסתכלים על כל הנושא הפוך.

המשך »

חגית התקשרה וביקשה ממני לכתוב משהו על ספר שקשור לצרכים מיוחדים. יש לי מן מדור על ספרי ילדים בעלון. היא שאלה אם ראיתי את הגיליון החדש, ואם זה לוקח אותי לאנשהו. זה לוקח אותי לאנשהו, אמרתי, אבל לא לשום ספר. "אה! כמובן! בכלל שכחתי מזה. אדוה נראית לי ילדה רגילה לגמרי." אז אדוה לא רגילה לגמרי. חוץ מזה שהיא הבת המיוחדת במינה שלי, יש לה סוכרת נעורים. אדוה תכף בת 12, ויש לה סוכרת מגיל שנתיים בערך. היא כותבת, אני כותבת, אבל סיכמנו שנדבר. הנה השיחה שלנו.

המשך »

הלידה הנוכחית הייתה חוויה מתקנת עבור שנינו. בעוד לידת בתנו הבכורה הייתה ממושכת, לוחמנית, עיקשת וכאובה, הייתה לידתה של בתי השנייה פשוטה, רכה, מעשירה ומעצימה. המילה הראשונה שיצאה מפי לאחר שנפלט מתוכי הגוף הזעיר הייתה – הצלחתי! הצלחתי ללדת כמו שרציתי – בשקט פנימי וחיצוני, בשיתוף פעולה עם הגוף ועם העוצמות שאני מכירה בו, באהבה ובכוונה שלמה.

המשך »

לאחרונה אני נמצאת בתהליך למידה של  קבלה עצמית על אף החולשות שלי ועל אף הציפיות שלי מעצמי. אני רואה איך קבלה של עצמי מאפשרת לי לקבל יותר את ילדי על אף חולשותיהם ועל אף הציפיות שלי מהם. מתוך העיסוק שלי אני פוגשת הורים לילדים שמנים ועלו אצלי מחשבות הקשורות לתהליך הקבלה של ילדים כאלו על-ידי הוריהם.

המשך »

במהלך עשרות השנים האחרונות נערכו אלפי מחקרים בתחום החיסונים. עשרות מיליארדים של דולרים הושקעו ע"י חברות תרופות, אוניברסיטאות, מכוני מחקר וגופים ממשלתיים במחקרים ביולוגיים, אימונולוגים, וירולוגייים, אפידמיולוגים, ביו-כימיים, ועוד, ועוד…

יש להניח שניתן ללמוד דבר-מה מכל מחקר שבוצע בתחום החיסונים אבל, כמו בתחומים אחרים, ניתן ללמוד הרבה-הרבה יותר דווקא מהמחקרים שלא בוצעו: מחקר שפורסם מוסיף (במקרה הטוב) כמה גרגירי חול לערימת הידע הקולקטיבי על חיסונים, אך לעומתו, מחקר שראוי היה שיערך אך מעולם לא בוצע, מספק לנו קרן לייזר החותכת היישר אל לב המאפליה של תעשית החיסונים.

מחקר אחד כזה הוא השוואת בריאותם הכוללת של ילדים מחוסנים מול זו של ילדים שאינם מחוסנים.

המשך »

כשהוא נולד, רציתי רק שהוא יהיה בריא ומאושר…. והיה לי כל הזמן שבעולם.

בגיל שנתיים הוא אובחן כאוטיסט, ורציתי רק שיירפא מהאוטיזם ויהיה נורמלי ודפוק כמו כולנו… ולא היה לי זמן! רק שנה או שנתיים, ואז חלון ההזדמנויות נסגר!

גיל שלוש. גיל ארבע. ההתקדמות המטאורית, הנסיגה הגדולה, ועוד התקדמויות ונסיגות קטנות יותר. רציתי שהוא "יהיה רק אספרגר"… והיו לי לכל היותר עוד שנה או שנתיים.

בגיל חמש, מאגרי התקווה והמאבק התחילו לאזול. רציתי רק שיהיו לו חיים בעלי משמעות – לכשיגדל. ועדיין הייתי במירוץ נגד הזמן.

גיל שש. הוא עדיין לא דיבר. רדופת סיוטים לגבי עתידו, רציתי רק שיהיה עצמאי – לכשיגדל.

גיל שבע יחול בעוד חודש ומשהו, והתקווה ההיא מתה סוף סוף. איזו הקלה.

עכשיו, אני רוצה רק שיהיה בריא ומאושר…. ויש לי כל הזמן שבעולם.

(שם המחברת שמור במערכת)