צרכים של ילדים שמנים

לאחרונה אני נמצאת בתהליך למידה של  קבלה עצמית על אף החולשות שלי ועל אף הציפיות שלי מעצמי. אני רואה איך קבלה של עצמי מאפשרת לי לקבל יותר את ילדי על אף חולשותיהם ועל אף הציפיות שלי מהם. מתוך העיסוק שלי אני פוגשת הורים לילדים שמנים ועלו אצלי מחשבות הקשורות לתהליך הקבלה של ילדים כאלו על-ידי הוריהם.

Continue reading

אמנות ההקשבה

הקשבה למחשבות של מישהו או לקיכלי על ענף או למה שנאמר, ללא תגובה של המחשבה, מולידה משמעות אחרת לגמרי מזו שמולידה תנועת המחשבה. זוהי אמנות ההקשבה, ההקשבה בתשומת-לב מלאה: אין שום מרכז שמקשיב.

(ז. קרישנמורטי מתוך: יומנו של קרישנמורטי)

כיצד יפתח הלב?

האם לבך פתוח?
האם לבך שווה?

הבנה אינטלקטואלית אינה תחליף ללב פתוח. גם אם נשנן אלף פעמים: "כל בני האדם שווים זה לזה", יכול לבנו להיות סגור. כדי להביא לפעולה אמיתית הלב צריך להפתח.

כיצד יפתח הלב?

בסבלנות, בהתבוננות, בתשומת הלב.

האם אנחנו מתבוננים בעננים, בשמש היוקדת, בלבלוב העלים באביב, בקמטים של זקנה? האם אנחנו מאזינים לבני שיחנו, לבכי של תינוק, לציוץ הציפורים, לרעם התותחים?

נפשנו טרודה, מחפשת תשובות, קופצת מנושא לנושא. היא אינה מאזינה, אינה מתבוננת, אינה שרויה בתשומת הלב.

(אבינדב בגין, סיום הסכסוך)

על הדממה

לדממת ההרים יש עומק שאין לעמקים. לכל אחד מהם דממה משלו; הדממה השוררת בין העננים וזו השוררת בין העצים הינן שונות במידה רבה; הדממה בין שתי מחשבות אין בה זמן; דממת העונג והפחד הינה מוחשית. הדממה המלאכותית, שבידי המחשבה לייצר, הינה מוות; הדממה שבין הרעשים הינה היעדר רעש, אך היא איננה דממה, כפי שהיעדר מלחמה אינו שלום. הדממה האפלולית של קתדרלה, של מקדש, היא רבת שנים ויופי, היא נבנתה בידי האדם במיוחד לשם כך; ישנן דממת העבר ודממת העתיד, דממת המוזיאון ודממת בית-הקברות. אך כל זה איננו דממה.

(ז. קרישנמורטי מתוך: יומנו של קרישנמורטי)

למה לסבול? קחי אקמול!

ככה חשבתי פעם. באמת למה לסבול? לא העליתי בדעתי שלכאב יש תפקיד.

הבירור שלי בהקשר לכאב התחיל בעקבות הלידה הראשונה. ידעתי שאין לי כל כוונה להשתמש במשככי כאבים למיניהם. אז עוד לא היתה הרדמה אפידורלית. כדי להרגיע את כאבי הלידה נתנו לנשים זריקת טשטוש. אני לא מתכוונת להיות מטושטשת בלידה. אין מצב.

Continue reading

מוזיקה היא אומנות של תשומת-לב – ראיון זוגי עם אורלי נחמן-נתנאל ועודד נתנאל

אורלי ועודד הם אנשים של מוזיקה. מוזיקה היא עבורם הרבה יותר מעיסוק, תחביב וכישרון גם יחד. מוזיקה עבורם היא מהות פנימית ויעוד בעולם. את אורלי ועודד הכרתי לפני כשש שנים במפגש בפארק הירדן. הם שבו בדיוק לארץ משהות של 5 שנים בניו-יורק, והצטרפו לקהילת באופן-טבעי. מאז זרמו אינספור צלילים משפע כלי הנגינה שהם מביאים איתם בכל שנה אל הפארק ובכלל. באופן רשמי אורלי היא פסנתרנית ומורה למוזיקה, ובעבר הלא רחוק היא הופיעה בלהקת נשים מופלאה שנקראה "בלה דונה". עודד הוא כנר מחונן ומורה לכינור, ושניהם מפליאים גם לנגן בגיטרה, לשיר, להלחין, לעבד, ולחיות מוזיקה. יחד הם מגדלים את שלושת ילדיהם (9, 7, 4) בחינוך-ביתי.

Continue reading

הוראה כמדע

(מתוך הספר בלמידה מתמדת מאת ג'ון הולט)

סיוע לילדים בלמידה על העולם וחקירתו יכול להיחשב כענף של מדעי הטבע, כמו ניסיון לגדל צמח נדיר או חיה בלתי ידועה, או ניסיון לבסס תקשורת עם דולפינים או לווייתנים. נדרש כאן דבר שיש רק למעט מורים (להבדיל ממדענים גדולים): היכולת להתבונן היטב ובדייקנות, עם תשומת לב לפרטים, ולדווח בדייקנות רבה על מה שרואים.

Continue reading

כל יום

אדריכלו של היקום לעולם אינו חוזר על עצמו. כל יום הוא בריאה חדשה לגמרי. הפק את מירב התועלת מכל יום חדש.

לכל יום מחשבות, מלים ומעשים המיוחדים אך לו. קשוב להם.

(רבי נחמן מברסלב)

שיח פנימי

היא יושבת בפישוק רחב על ארגז הפוך מתחת לעץ קוקוס. פעוט יונק בעמידה משד אחד, והיא בינתיים קולעת סל מעלי קוקוס יבשים.

כמה ילדים יש לך? אני שואלת אותה. והיא מצביעה לי עליהם. אחת יושבת על המחצלת וקולעת לידה, אחד נובר עם מקל בבוץ ומחפש נמלים, ועוד שניים, היא מסמנת בתנועה כללית, מסתובבים איפה שהוא. תגידי, אני שואלת אותה בלחש, הם משגעים אותך לפעמים? היא מסתכלת עליי במבט תוהה. את יודעת, אני אומרת, תובעניים כאלה, מפונקים? רבים כל הזמן על תשומת הלב? לא? מה, אפילו קצת לא? ככה בסוף היום, שכבר נגמר לך הכוח, ודווקא אז כולם עייפים ו… נו, את יודעת! Continue reading

חיים של קשב

בשנה-שנתיים האחרונות, נתקלתי בשימוש במילה "קשב” לתיאור "קשב לתינוק ותקשורת אתו בנושא ההפרשות שלו” כשהכוונה לתינוקות/פעוטות שאינם מחותלים. אין לי שום ספק שקשב הוא מרכיב מרכזי בגישה, אבל מצד אחד, קשב היא מילה כללית מדי: קשב הוא חלק בכל פן של של גידול ילדים וקשר עם אנשים, ומצד שני, קשב הוא רק פן אחד של גידול ילדים בלי חיתולים. יוצא מזה שהמילה לחלוטין לא מגלמת בתוכה תיאור כלשהו של הנושא אותו היא מתימרת לתאר: גידול ילדים/תינוקות בלי חיתולים. חשתי חוסר נוחות בשל אי הדיוק, ובחרתי להמשיך לומר "בלי חיתולים”. גם במונח זה יש פשרות – הוא שלילי: מתאר מה לא (חיתולים) ולא מתאר מה כן (קשב ותקשורת), והוא מתבסס על הנחת מוצא תרבותית שכולם עם חיתולים, ולכן יש צורך לציין באופן מיוחד אם לא משתמשים בהם. עם זאת, אני מעדיפה את ההשענות של המונח "בלי חיתולים” על התרבות בה אנחנו חיים על פני הכלליות וחוסר הדיוק של המונח "קשב”.

Continue reading